אוכל בשעת מגיפה

רובי
שני 12 לאוקטובר · דקת קריאה

שולחן במטבח, שני זקנים אוכלים ,מתווכחים על דבר המאכל

זקנטוב(ברוגע): את טועה ,זה לא נקניק .

זקנטובה:(מתרתחת): קראתי לזה נקניק ,אני אקרא לזה נקניק.

זקנטוב: ( מביט בזקנטובה באדישות): זה כמו לקרוא לך חמור.

זקנטובה: (עינייה נפערות, פיה לועס במהירות את האוכל) אייח, מה קשור חמור!

זקנטוב: (רגלו מתחילה לקפץ, השולחן נרעד) בדיוק!, לא קשור.

זקנטובה: (מבטה גולש לרגלו ,פיה מוציא חיול מעוות): אז אם זה לא נקניק (מרימה את דבר האוכל) ואני כנראה חמור, תגיד לי ,זואולוג , מה אנחנו אוכלים?

זקנטוב (נראה כמשתדל להשאיר את מחשבתו צלולה): אנחנו, יקירה שמנה שיותר דומה לפרה פגרה, עכשיו כשאני באמת חושב על זה, אנחנו אוכלים בייקון, שבוע אחריי שבוע.

כשהמילה בייקון נזרקה לאוויר, זקנטובה החלה להיחנק, ולהשתהק . זקנטוב לא עושה שום מאמצים לעצור את את הפסקת הנשימה. זקנטובה משמיעה שני שיהוקים אחרונים: הראשון חלש, השני חזק יותר. ראשה צונח את השולחן, מרעיד את צלחת הבייקון ,וקערת סלט הירקות נופל מהשולחן.

זקנטוב:  זה מה שקורה, למי שבטוח בטעות גמורה! .

הוא לוקח  את הגופה, ועוטף אותה בנייר נצמד גדול. לאחר מכן, הוא גורר בכח את הגופה, משתדל לא להחליק על שאיריות הסלט. זקנטוב מוצא בחדר שירות מקפיא נפרד, גדול מספיק ,ומטמין את הגופה עטופת הנייר בתוכו.



נכתב על ידי
רובי
25
היה הראשון לפרגן
הדף נקרא 13 פעם
רוצה להגיב? התחבר


צפצוף.שקט.צפצוף, רובי 2 דקות קריאה 24 ליולי
היכרות, רובי דקת קריאה
16 ליולי
הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים ושירים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש