זָרַחְתָּ אֶל חַיַּי כְּמוֹ הַשֶּׁמֶשׁ,

כְּמוֹ קֶשֶׁת בֶּעָנָן הַנִּשְׁקֶפֶת עַל גַּלֵּי הַיָּם

שֶׁהָפְכָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינְךָ עַד עוֹלָם.

כְּמַרְאֶה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר בֶּעָנָן בְּיוֹם גֶּשֶׁם,

אַתָּה צוֹבֵעַ אֶת חַיַּי מִשַּׁחַר הָאֱנוֹשׁוּת

וְיוֹצֵר מַעֲרֶכֶת יְחָסִים גְּדוּשֵׁי הִתְרַחֲשׁוּת. 

 אֲנִי מְלֵאַת עוֹצְמָה כְּצֶבַע אֲדַמְדַּם,

כִּי עַזָּה אַהֲבָתְךָ כְּאָדָם.

לְעִתִּים אֲנִי כְּתֻמָּה וּמְלֵאַת הִתְלַהֲבוּת,

כִּי כְּמוֹ סֶלַע אַתָּה חוֹצֵב אֶת הַדֶּרֶךְ לִיצִירָתִיּוּת. 

וְיֵשׁ יָמִים שֶׁל שְׁתִיקָה,

אַתָּה מַבִּיט כְּמוֹ קֶשֶׁת דְּרוּכָה 

מִפְּנֵי כֹּבֶד מִלְחָמָה.

יוֹשֵׁב לָךְ מִנֶּגֶד, הַרְחֵק,

כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת, בּוֹחֵר לְהִתְרַחֵק.

וְאָז אַתָּה נִזְכָּר,

וְשׁוֹבֵר רִשְׁפֵי־ קָשֶׁת

גּוֹנֵז  חֶרֶב

שָׁם קֶשֶׁת נְחוּשָׁה בִּזְרוֹעוֹתַי

כִּי הִבְטַחְתָּ בְּרִית שָׁלוֹם

עַד עוֹלָם.