כל מה שרציתי היה להתעורר ולראות קרני שמש מציצות מהחלון, כמו חלום, 

אבל היה מחניק, קודר, חשוך רוב הזמן

והוא אמר לי שם בפנים שהחושך לא אוהב לראות את האור.

ומידי פעם הייתי עוצמת עיניים, נזכרת בילדות, נזכרת איך הייתי בורחת אל הים

ונושמת אוויר,

יורה לחלל את כל הדברים הרעים שקרו ואף אחד לא הבין.

תמיד אמרו לי שאני דרוכה כמו קשת, מחכה לירות את החיצים שלי.

אבל הם טעו, אני תמיד הייתי כמו קשת בענן 

מנסה להראות את הצבעים שלי, מחפשת חלון להכנס דרכו, 

כדי שאוכל להיות הקשת בענן שתמיד ידעתי בתוכי שאני

ולהאיר את העולם בצבעים יפים.