*

יעל רוזנולד יניב
רביעי 30 לדצמבר, 2020 · דקת קריאה
Photo by Jacek Dylag on Unsplash

נִכְנַסְתִּי לַמַּיִם, 

לַמְרוֹת שֶׁהָיָה אָסוּר. 

בִּבְגָדַי נִכְנַסְתִּי, 

לְהַרְגִּישׁ בְּיֶתֶר שְׂאֵת

אֶת מִשְׁקָלִי הַמִּתְחַפֵּר. 

נוֹתֶנֶת לְשִׂמְלָה 

לְהִפָּרֵשׂ אָחוֹר, 

לְשַׁוֵּעַ אֶל חוֹף. 

פָּרַשְׂתִּי אֶצְבָּעוֹת 

מְלַטְּפוֹת, 

מְנַסָּה לְהִתְעַטֵּף 

בַּחֲמִימוּת הָאֲדָווֹת. 

כַּמָּה שֶׁלֹּא נִסִּיתִי 

לַעֲצֹם עֵינַיִם, 

מִדֵּי פַּעַם הִגִּיעַ

גַּל מְצִיאוּת גָּדוֹל יוֹתֵר, 

נִבְלָע אֶל פִּי. 

וּכְבָר לֹא יָדַעְתִּי מָה חוֹנֵק יוֹתֵר, 

הַגַּלִּים הַגְּבוֹהִים, 

אוֹ הַשֶּׁקֶט שֶׁבֵּינֵיהֶם. 



נכתב על ידי
יעל רוזנולד יניב
הדף נקרא 38 פעם
רוצה להגיב? התחבר



בואו לתמוך בפרויקט ההדסטארט של הסופר הכי חמוד בדף, עוז פרנקל:

הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים, שירים ועדכונים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש