פילפילון בפריזר

איתי שקד
רביעי 30 לדצמבר, 2020 · 2 דקות קריאה

וואוו איזה חלום. הייתי עם אמא שלי בשוק בג'ונגל איפהשהו וקנינו חזיר בייבי כדי להכין ממנו מרק יום אחד. בינתיים הקפאנו אותו בפריזר של המקרר במטבח שלה בקרניצי. הוא נכנס בדיוק בגודל של תא ההקפאה. הוא נראה לי שונה ומוזר ולא הבנתי למה. היה לו אף ארוך בלי החורים ולא היו לו אזניים. ברגע שסגרתי את הדלת של הפריזר, עברתי לחלום אחר. הייתי בעולם אחר, בעיר אחרת, עם אנשים אחרים. הייתי ברחוב חורפי בפריז של סוף המאה ה-19'; אחר הצהריים היה אפור, גשום ועמוס באנשים. פנסי הרחוב דלקו בצהוב חלמון מבעבע. ישבתי בבית קפה עם אנשים שונים, אני מניח שציירים וסופרים בוהמיינים של אותה התקופה, דיברנו, צחקנו עם הרקדניות ושתינו אבסינט ירוק שקוף. אחרי כמה זמן של חלום פתחתי דלת אקראית שניצבה במרכז הרחוב ונכנסתי שוב למטבח הניאון של אמא שלי, בקרניצי. פתחתי את דלת הפריזר והחזיר היה שם, קפוא. התבוננתי בו. עיניו היו גדולות ופקוחות ונראה היה לי שהוא זז.
"הוא זז!" אמרתי לאמא שלי.
"מה פתאום! שטויות!" היא קראה. "סגור את הפריזר!" ציוותה עלי.
סגרתי את הפריזר והמשכתי לחלום אחר, לעולם אחר, לעיר אחרת עם אנשים אחרים. נסעתי במכונית אמריקאית ענקית בירידה תלולה שמובילה אל חוף הים בסן פרנסיסקו. המוסיקה בסטריאו ניגנה חזק והיו איתי כמה חברים באוטו. דיברנו וצחקנו והנסיעה כאילו לא הגיעה לשום מקום, רק התמשכה והתמשכה. דיברנו על כל מיני דברים לא חשובים, מישהו מאחור עישן ג'וינט גדול של מריחואנה שהסריח את כל האוטו ואחרי עוד כמה זמן בחלום הזה פניתי בסמטה ניו יורקית חשוכה ושוב הגעתי למטבח הניאון של אמא שלי. בקרניצי. שוב פעם פתחתי את דלת הפריזר. החזיר עדיין היה שם והפעם הוא זז. הוא באמת זז. התבוננתי אל תוך עיניו. העיניים שלו היו גדולות וחומות כמו עיניים של סוס עם ריסים ארוכים, והוא פשוט בהה בי מתוך הפריזר, עומד שם בדממה ובשקט, כמו משלים עם גורלו. לפתע הבחנתי שהאף הארוך שלו הוא בעצם חדק! זה בייבי פיל! פילפילון! ברגע שהוא הבין שזיהיתי אותו, עם כל הקיפאון והקרח שעליו הוא התחיל לזוז. לא היו לו אוזניים ולכן לא זיהיתי בהתחלה שזה פיל, אבל כשהוא התחיל לזוז, כשעזרתי לו לצאת מהפריזר, צמחו לו האוזניים ואז לא היה בכלל ספק- זה פילפילון! אמא שלי אמרה לי,
"מה אתה עושה? פוי! תשאיר אותו בפריזר!"
אבל לא יכלתי. הוא היה כזה חמוד. הוא נפל מהפריזר לרצפת המטבח, מפזר קרח מסביב. צבעו היה חום בהיר עם קצת אפור וירוק מהזמן בהקפאה, אבל הוא היה חמוד נורא וקישקש בזנב. אמא שלי התנגדה נחרצות ואמרה כל מיני דברים אבל לא הקשבתי לה. כיסיתי אותו בשמיכות ושמחתי שהוא בחוץ.



נכתב על ידי
איתי שקד
אמן, הרפתקן אמנות, כותב בכיף.
היה הראשון לפרגן
הדף נקרא עשר פעמים
רוצה להגיב? התחבר



הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים, שירים ועדכונים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש