חוש את העולם!

אנאבל פינק
שני 4 לינואר · דקת קריאה

ללכת ברחוב ולהשתומם מהיופי סביב, להרים את העיניים ולהסתכל על השמיים התכולים באהבה, להעביר את המבט על פני הצמחייה והנחל שכל כך קרובים לבית, להתבונן בתשומת לב בציפור שכה קרובה אלינו, לראות את הבניין הגבוה מעבר לכל היגיון, את הרכבת השועטת במהירות אדירה על הפסים, את הבזק הברק שמאיר את כל החדר פתאום, את האנשים שחולפים ברחוב, שמחים, עצובים, מיואשים, נמרצים.

 

לשמוע את הגשם ניתך בעוז, להתרגש ממנגינה מדהימה של כלי מיתר ושל שירה, להקשיב לחיות שמפיקות צלילים כל כך שונים, להתפעל מקול הרעם הנורא, להאזין לקולות דיבור חרישיים, אוהדים, מלאי התלהבות ורועדים.

 

לשכב על הדשא ולתת לו לתמוך בנו, ללטף עלה כותרת של פרח כדי לחוש את הרכות שלו, לגעת בגזע עץ, לטבול ידיים בנחל, להשתרע על החול על שפת הים, לפתוח את הידיים לצדדים ולמעלה ולהעריץ את העולם, לחבק אדם אהוב הרבה זמן עד שהלב עולה על גדותיו, לתפוס את היד של האח הקטן והמתוק ולהתחמם מהאש.

 

לנשום לתוכנו את האוויר הפתוח ואת ניחוח הפרחים, לטעום את ריח היער, ללקק את הכף עם המרק שאמא הכינה, לשאוף בושם מהבקבוק ובשמי תבלינים מהצנצנת, להירגע מריחות מוכרים ולא לשכוח לנשום עמוק.



נכתב על ידי
אנאבל פינק
היה הראשון לפרגן
הדף נקרא 17 פעם
רוצה להגיב? התחבר



הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים, שירים ועדכונים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש