להתחיל

עדו סתר
חמישי 7 לינואר · 6 דקות קריאה

ואיך להתחיל. כי להתחיל צריך, ועכשיו. למה להתחיל, למה עכשיו – כל זה מסתורין. מסתורין שהתעורר לפתע ומותיר אותנו עם הידיעה, הידיעה שצריך. ורגע לפני אוריאל, ורון, ואיגור, וליהי, ויובל, ורוני ורונה, רגע לפניהם צריך להתחיל. אחרת ימצאו עצמם, כולם, מרחפים באוויר, באמצע הכל. גופותיהם יתנתקו אט אט מהקרקע והם ישקיפו מלמעלה ויקללו את מי שלא התחיל כמו שצריך, את כל מי שלא מתחיל כמו שצריך בעולם הזה וישר כותב אוריאל רון איגור ליהי יובל רוני ורונה והנה, התחלנו. להתחיל את הריצה השבועית שלנו באמצע יום עבודה משעמם בחיים לא נתחיל, אפילו לא נחשוב להתרומם מהכיסא ולהתחיל לעשות סיבובים במשרד. וגם אם נניח לרגע שכן נחשוב - צריך הרי ללבוש בגדי ספורט ולנעול נעלי ספורט ולמלא את תיק הספורט ואת בקבוק המים, שלא לדבר על מתיחות ונשימות. לפני שעושים את כל זה אי אפשר, פשוט אי אפשר. אבל בגלל שאפשר ככה סתם לזרוק אותיות לאוויר, ועוד בכזאת רצינות תהומית, בגלל שאפשר ככה סתם אז זורקים וזהו. ואחר כך יוצאים למרפסת לעשן, וחושבים תוך כדי על מה יעשו כל אותם אנשים בהמשך, כלומר מה אנחנו נעשה בהם, ואיך נעזוב אותם לאחר כמה ימים של כישלון חרוץ מרוסקים על הכביש ונמלמל שזה לא בשליטתנו, כל העניין הזה. וייתכן שזה נכון, אבל לפחות אפשר להתחיל כמו בני אדם. לפחות זה. 

אולי להתחיל מהבגדים שלובשים. מהכתם השמנוני על החולצה. ומכך שצריך להורידו, ואין מכונת כביסה, וגם חיבור נוח בדירה אין. וכמה כבר יעלה להזמין אינסטלטור גנב שיסדר חיבור, ואז צינור מגומי, ואז המלצה על מכונה ש"מתאימה בדיוק לגודל הזה של הדירה", ואלקטריק שקם. ואחר כך שליח שסוחב את קופסת הקרטון הגדולה במעלה המדרגות עד לקומה השלישית, איך הוא סוחב את זה בכלל, ועוד לבד, ועוד בשש שלושים ושבע בערב, כשהוא היה במעלה המדרגות הראשונות שלו בשעה שמונה עשרים ושתיים בבוקר, ועוד ממשיך לסחוב דברים, ואולי אף דברים כבדים יותר, בהמשך היום עד הלילה ממש, אנחנו מאמינים בשירות אדוני, אנחנו מאמינים שאדוני זכאי לשבת ולראות את מהדורת החדשות לאחר שאכל ארוחת ערב דשנה ואז לקבל את התנור / מקרר / מדיח שקנה במיטב כספו, ולמה שאדוני יפנה עבורנו שעות מיום העבודה היקר שלו, הרי במקרה הזה אין אפשרות לעשות משלוח למקום העבודה של אדוני, זה לא מדע בדיוני, אדוני, אין שום דבר מדעי או בדיוני באמונה הקונקרטית והמוצקה, כן המוצקה שלנו באמנת שירות הלקוח אדוני, והוא ממשיך לסחוב, ולסחוב ולסחוב, במעלה ובמורד סוחב, ובקושי נשאר לו כוח למדרגות שלו עצמו כשהוא חוזר הביתה ומקלף תפוז. ואי אפשר להתחיל. עדיין לא. איזה עתיד יש למשהו שמתחיל מכתם של סביח על חולצה. למרות שמה שגרם לכתם, כלומר הסביח (אנחנו מנקים מכאן לגמרי התנהגויות אנושיות סבירות לחלוטין, כגון עמידה בתור במזנון קטן, ויכוח לא חברי במיוחד בין שני אנשים רעבים, דחיפה קטנה עם המרפק מעל קערת החמוצים ורוטב שנוזל על חולצה) – לסביח יש תכונות חיוביות, בסך הכל. רק היום הוא הציל מרעב מציק וממקרר ריק, שמציק עוד יותר מהרעב, אבל הוא עדיין לא עוזר להתחיל. אולי יעזור לסוף. כן, אולי יהיה זה סיפור שקשה להתחיל, אבל מסתיים בסביח, ועל כן בסוף טוב, אופטימי, משביע. סוף עם עמבה. שקר. ראו כמה קשה להתחיל. סוף טוב לא יהיה כאן. ספק אם יהיה סוף בכלל. ספק אם התחלה. 

ואולי אפשר גם לא להתחיל. לוותר להתחלה ולהשאיר אותה ככה, בלתי ממומשת. או לדחות אותה ליום אחר. לשבוע אחר. להסתברויות אחרות. כי להתחיל אמנם צריך, אבל לא מוכרח. ובואו נודה על האמת: עד עכשיו רק בעיות עשה לנו כל הלהתחיל הזה. לפניו החיים שלנו היו נוחים מאד, בלי אנשים מעופפים. בלי אנשים בכלל. מלבד כותרת נחמדה לא קיבלנו ממנו דבר. אז יחזור נא כל אחד לפינתו, יישן קצת ונראה בבוקר אם מתחשק לנו להתחיל. ואם לא יתחשק נקום ונקרא עיתון, נשתה קפה, נעשה מה שאנשים עושים בדקות הערות הראשונות שלהם בכל יום. נרעיל את עצמנו בקפאין וחדשות. ולאחר מכן טיול קצר בשכונתנו המתפתחת לגובה, תנומה קלה והנה העברנו כמעט יום שלם בלי לחשוב על הציווי הארור הזה, להתחיל. ואם כן יתחשק לנו נוכל לחפש מקום אחר להתחיל בו. משהו אחר מכתם שמנוני על חולצה. משהו פלאי, אגדי, ממנו תתפתח השתלשלות פנטסטית לא פחות אליה נוכל להטיל קאובוים ואינדיאנים, ים סוער, כוכבים מרוחקים. ולאחר התחלה שכזאת חובה יהיה לתאר מסעות ארוכים, תככים בחצר המלוכה, פשעים של ממש אותם זוממת המשרתת של הנסיכה. ועם התחלה כזאת והמשך כזה ייתכן שישתכח לגמרי הסביח ויוותר לבדו, באותו דוכן בפרישמן בו אלמונים דוחפים זה את זה מעל קערת חמוצים ומלכלכים חולצות. אנו נתפנה לסוף הראוי להתחלה והמשך כאלה, ולא נעשה נסיון נואל לחבר בין פלא לסביח. אולם רגע לפני כל הפלא הזה צריך למצוא משהו ברור, מהותי. משהו להתחיל בו.

אולי ננסה להתחיל עם דמות. להתחיל עם בחורה. בהחלט כן. להתחיל עם בחורה. להתחיל ממה שהיא לובשת. לא. מאיך שהיא נראית. לא. משמה. בת כמה היא. לא. האם היא אופציה רומנטית. ואם היא אופציה רומנטית, אז רומנטית למי. ואולי היא אופציה מסוכנת. ואם כן אז למי. ואחרי למי אז למה, למה היא מסוכנת. ואולי לא מסוכנת, ואולי לא אופציה בכלל, ואולי לא נראית, ולא בת כמה, וגם שם אין. להתחיל עם בחורה. חזרה לזה. בחורה בלבד. אבל אז לא ניתן להתחיל איתה. כי זה אולי עדיף על להתחיל עם כתם או להתחיל עם פלא, אבל גם כן לא מנבא גדולות אלא בדיוק את ההיפך: סיפור קטן עם מוגבלות גדולה. וגם כאן אפשר לוותר. לסגור בטריקה ולהתפנות לעניינים אחרים, חשובים פחות. כעס לא יהיה, כי התרחש כאן נסיון להתחיל, נסיון שלא צלח, כזה שנותן נקודת זינוק מצויינת לפעם הבאה. אבל אולי לא תהיה הפעם הבאה, ולכן כדאי לנסות לחפש מסביב לאותה בחורה, כדי ליצור את האשליה שאנחנו מקיפים פה משהו, שלאחר התחלה צולעת וסביח שמביח התחלנו ליצור את מה שאחרים אוהבים לקראו עולם. אז אולי עם החברה הכי טובה של אותה בחורה בלבד, שאורזת מזוודה לקראת טיול ארוך, או אולי עם זוג הוריה, שעומד בפני אירוע שישנה את חייו, או עם מכר אחד שלה שבסתר ליבו מאוהב בה, והוא מלווה אותה לשיעור באוניברסיטה ואף נכנס איתה לכיתה למרות שהוא לומד בכלל בפקולטה אחרת, מגניב לעברה מבטים בעודה שקועה במסך המחשב הנייד שלה, או עם עוזרת הבית שנכנסת לחדרה של אותה בחורה בלבד ומחליטה, בהחלטה של רגע, לגנוב לה את כל הבגדים מהארון, להכניס אותם למזוודה ולא לחזור יותר לבית הזה. אחר כך למכור אותם בשוק, ועם הכסף לממן לימודי תעודת הנדסאית. ולאחר מכן זעזוע של ההורים, שלמרות שחייהם עומדים להשתנות ללא היכר עוד רגע קט, כזכור, הדבר שמסעיר אותם ברגע זה הוא המלתחה האבודה של בתם, ולוקח קצת זמן להבין שזאת העוזרת הנאמנה שאשמה בהכל. ואותו מכר המאוהב בסתר נאלץ להקשיב לסיפור הזה ולחוסר ההיתכנות שלו במשך שבועיים ימים, אולי אף ללכת עם הבחורה בלבד לקנות כמה בגדים חדשים, בעיקר מכיוון שהחברה הכי טובה שלה כבר הייתה בדרך לנמל התעופה כשכל זה קרה והיא לא רוצה להרוס לה את תחילת הטיול. ואז ניתן להמשיך עם העוזרת, שכעת היא כבר עוזרת לשעבר ובעלת תעודת הנדסאית בהווה, ובדרכה לטקס הענקת התעודות היא רואה סבל שעומד ליד מכונת כביסה ומקלף תפוז. והוא דווקא נראה לה הסבל הזה, והיא ניגשת אליו, והיא דווקא גם נראית לו, בכל זאת, בחורה טובה והנדסאית מדופלמת, הוא חושב שאיתה יהיה נחמד ואולי גם לא יצטרך לעלות ולרדת במדרגות בכל יום משבע וחצי בבוקר ועד תשע וחצי בערב, אולי יוכל לקחת כמה ימי חופשה והם ייסעו לכמה סופי שבוע בארץ, ולאחר שיגלו שהם מסוגלים לסבול אחד את השני לפרק זמן רצוף יוכלו גם לטוס לחופשה ראשונה בחו"ל, חבילת נופש שיציעו לה בזול מהעבודה, והם ילכו ברחוב קטן ויראו בחורה עוברת על פניהם, והיא לא תהיה מוכרת להם בכלל, ולמה שתהיה, היא בסך הכל החברה הכי טובה של אותה בחורה בלבד, וכבר תהיה בסופו של הטיול הגדול שלה, רק עוד כמה ימי טיול אחרונים, והנה היא עוברת על פני דוכן אוכל של ישראלים לשעבר והנה היא מרגישה איזה קרקור בבטן והנה סביח. וכל כך הרבה אפשרויות, כל כך הרבה, ורק להתחיל אי אפשר. 



נכתב על ידי
עדו סתר
www.idosetter.com צילום: נועה פישפלד
שלושה פירגונים מעדי פלד-שריג, רחל נפרסטק, א. וידי
הדף נקרא 23 פעם
רוצה להגיב? התחבר

מצוין!
עדי פלד-שריג כתבה לפני 13 ימים



הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים, שירים ועדכונים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש