שמירה נעימה

אופז אברמוביץ
שבת 9 לינואר · 4 דקות קריאה

"אתם שומרים בש.ג הראשי.

אתם עולים לעמדה מדוגמים.

אתם עולים לעמדה רק אם היא נקייה.

אם אני אעבור בעמדה והיא לא תהיה נקייה, אתם תנקו אותה.

רכב שאתם לא מזהים צריך להיות מאושר מול החמ"ל

הולך רגל שאתם לא מכירים אתם עוצרים עד שיש אישור מהחמ"ל.

אני זמינה אם יש בעיות.

לכולם יש את הטלפון שלי?

אני לא רוצה שיקרה מקרה כמו בשבוע שעבר שנכנסה ביקורת הרמטכ"ל, 

אתם בטח שמעתם  שמאיה מהחינוך שמרה , ראתה חרבות, הכניסה אותו בלי לעלות מול החמ"ל

וקיבלה עשרים ושמונה , זה היה מאוד לא נעים לכולנו.

כדי שנימנע מזה תעמדו בהנחיות.

יש שאלות?

אוקיי, שמירה נעימה."

 

השעה שלוש וחצי בבוקר, אני תמיד קם חמש דקות לפני השעון המעורר,

יצאתי מהמיטה בשקט, לעומת שאר האנשים אני תמיד יוצא בשקט מהמיטה כדי לא להפריע לאף אחד. 

לפני כל שמירה אני מכין את הפק"ל הקבוע, בתוך שקית בד גדולה של " חצי מחיר " אני מכניס בקבוק מים גדול, חטיף חלבון, מטען , נייר טואלט ופחית קפה.

הורדתי את הטרינינג , לבשתי את מדי ה-ב וכפתרתי את  הכפתורים, לבשתי את הסופטשל והכנסתי את הכומתה לתוך הכותפת. 

התיישבתי בכיסא, הוצאתי את הגרביים מתוך הנעליים , גרבתי אותן ושמתי את נעלי החי"ר , מתחתי את השרוכים, סובבתי אותם מאחורי העקב וקשרתי  מקדימה, את הלולאות  הכנסתי לתוך הנעל.

חמש דקות לפני ארבע יצאתי מהחדר.

הרוח הקרה גרמה לי לצמרמורת.

ראיתי מרחוק את שיר, שמתי לב שהיא נרדמה בכיסא שמחוץ לעמדת השמירה.

התקרבתי לעמדה, צעדי העירו אותה והיא התעוררה בבהלה.

הבחנתי שהיא שמחה לראות שזו לא הקצינה התורנית אבל אפשר היה לראות בעיניה דאגה שאולי מישהו ראה שהיא נרדמה ואת הפחד שהיא תקבל ריתוק.

"לילה טוב"

"שמירה נעימה" היא אמרה והלכה לחדרה במהירות.

נכנסתי לעמדת השמירה- בוטקה קטן עם שני חלונות , שני כיסאות, ומזגן מקולקל.

התיישבתי על כיסא אחד ושמתי את רגלי על הכיסא השני, יש יתרונות וחסרונות לשמירה בלילה,

מצד אחד נדיר מאוד שיש רכבים ואחרי השמירה אפשר לישון עד הצהריים, מצד שני קר מאוד, חשוך מאוד וקל להירדם, מי שנתפס נרדם בשמירה מקבל מרמי , מפקד הבסיס, עשרים ואחת במקום.

לא פחדתי להירדם בשמירה,

אני בקושי נרדם בחדר,

אז בטוח לא אירדם בשמירה.

בסביבות השעה ארבע וחצי שמעתי טפיפות רגליים מתקרבות לעמדת השמירה, אני ידעתי מי זו ,זו לוסי , ה- חתולה של השמירות.

אני חושב שהחתולה הזאת טובה יותר מרוב האנשים בעולם או לפחות מרוב האנשים בבסיס,

לעומת חתולים אחרים היא לא מחפשת אוכל,

היא רק רוצה לישון בשקט במקום חם ואוהב, הורדתי את רגלי מהכיסא , תחילה היא נבהלת מצליל מגע נעלי על הרצפה אבל שראתה שהכול בסדר זינקה בשמחה על הכיסא.

קרבתי את ידי בזהירות לפניה וליטפתי את אוזניה , היא התפתלה בהנאה.

פתאום נשמעה צפירה.

הלב שלי ירד לתחתונים.

מי בא לכאן בשעה כזו?

יצאתי מהעמדה.

לוסי יצאה בעקבותיי.

ראיתי שזו ראנג' רובר לבנה וגדולה, לפי זה ידעתי שכנראה מדובר במישהו בכיר מאוד.

התקרבתי לחלון הרכב,  לעיני נגלה תת אלוף עם כומתה כסופה.

"שלום אדוני, מה שמך?"

"אריה, אני מפקד הנדסה קרבית, תכניס אותי ."

" אני צריך לבדוק מול החמ"ל, אריה מה?"

"מישורי"

חזרתי לבוטקה והפעלתי את הוויזר.

" אני יכול להכניס את אריה מישורי? , הוא תת אלוף הוא אומר שהוא מפקד הנדסה קרבית..."

" לא מכיר, שיאשרו אותו. "

התקרבתי בחזרה לרכב.

"אריה, החמל אומר שאין אישור ושיאשרו אותך"

"טוב"

חזרתי לבוטקה , לוסי לא הייתה שם.

אחרי רבע שעה שמעתי עוד צפירה.

" רמי לא עונה לי, יש לי פגישה איתו, תכניס אותי בבקשה."

"אני מצטער, אני לא יכול להכניס אותך בלי אישור של החמ"ל "

"חייל אני לא ביקורת, תכניס אותי "

"אני מצטער , אני לא יכול"

"אני אדאג שיענישו אותך, חוצפן!"

פתאום צלצל הטלפון שלו.

"זה מפקד זרוע היבשה, הוא יגיד לך להכניס אותי"

"עם מי אני מדבר?"

"אושר , אני שומר בש.ג ואין לי אישור להכניס את אריה בחמ"ל ."

"תקשיב אושר, אני מפקד זרוע היבשה , אתה מעכב את מפקד הנדסה קרבית, בבקשה תכניס אותו."

" מצטער אדוני אני לא יכול לדעת בוודאות שזה אתה, אני צריך שיאשרו אותו בחמ"ל "

" נמאס לי! " צעק אריה.

הוא יצא מהרכב , פתח את השער וחזר לרכב , רצתי במהירות וסגרתי את השער.

הוא שוב יצא מהרכב וניסה בכוח לפתוח את השער.

השענתי את גופי כנגד הניסיונות שלו לפתוח את השער ועליתי מול החמ"ל,

צעקתי למכשיר הקשר " התת אלוף מהנדסה קרבית מנסה להיכנס בכוח לבסיס בבקשה תפעיל את כיתת הכוננות! "

אזעקה נשמעה ברחבי הבסיס.

תוך כמה רגעים הגיעה הקצינה התורנית, האם שש עשרה שלה מכוון לעברו של אריה " 

בבת אחת הוא חדל מלדחוף את השער, עיניו נפקחו בתדהמה.

הוא צרח בזעם ," תורידי את הנשק מיד או שאקשור לך את הידיים"

היא לא הורידה את הנשק ואמרה לו לחזור לרכב, הוא נכנס לרכבו , לפתע נשמע צלצול טלפון.

"הלו רמי!! אני עומד פה בשער וקצינה מכוונת אלי את הנשק"

"מה?"

"אני מגיע!"

השיחה התנתקה.

ראיתי את רמי מגיע בריצה.

" דפנה תורידי את הנשק מיד!"

הוא הסתכל אלינו במבט רצחני שאומר, " אתם עוד תקבלו על זה בראש" .

"אני מצטער המפקד "  אמר לאריה .

"חייל פתח את השער"

הוא נכנס לראנג' רובר והם נסעו משם בשאגה.

אחרי כמה דקות הגיע תומר להחליף אותי .

צעדתי בדממה לחדר, שקית הבד בידי.



נכתב על ידי
אופז אברמוביץ
יליד 2000, חייל בסדיר, מתגורר בפתח תקווה.
הדף נקרא 86 פעם
רוצה להגיב? התחבר



הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים, שירים ועדכונים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש