שִׁיר עֶרֶשׂ

בּוֹאִי אֵלַי

אֲנִי אַרְדִּים אוֹתְךָ בָּאוֹטוֹ.

אַתְּ תִּשְׁבִּי מֵאֲחוֹרָה וְתִסְתַּכְּלִי אֵיךְ

בַּתְּנוּעָה, בַּגֶּשֶׁם, בַּחֹשֶׁךְ

אֲנִי נוֹהֶגֶת בִּשְׁבִיל שְׁתֵּינוּ.

שִׁירַת הַטִּפּוֹת הַמִּתְחַזֶּקֶת

תִּגְבַּר עַל נַהֲמַת לִבֵּךְ

רַק כְּשֶׁנַּעֲבֹר מִתַּחַת לַגֶּשֶׁר

וּלְרֶגַע נִשְׁמָע

שֶׁקֶט

נֵדַע שֶׁהִתְרַגַּלְנוּ.

לִפְנֵי שֶׁנַּחֲזֹר הַבַּיְתָה יֵרָגַע הַמַּבּוּל

אַחֲרָיו, גַּם אַתְּ.