כָּךְ בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל אָבִיב
עָבַר סַרְגֵּל מַתֶּכֶת
דֶּרֶךְ שְׁתֵּי נְקֻדּוֹת הַכְּלָיָה שֶׁלָּנוּ 
כְּבָר אָז יָדַע שֶׁלֹּא יוּכַל יוֹתֵר לִמְדּוֹד 
אוֹ לְהַצְלִיף
הִנֵּה רְאִי
לַמְרוֹת הָרָעָב
כָּל אוֹתוֹ הַזְּמַן
מִיּוֹם שֶׁחָנַקְתִּי אוֹתְךָ
לִפְנֵי שָׁנִים
אַתְּ לֹא שַׁבְתְּ
וַאֲנִי לֹא נִנְגַּעְתִּי
אֵלֶּה רַק הַיַּרְגָּזִים
שֶׁמִּתְגּוֹדְדִים כָּאן מֵהַבּוֹקֶר
וּמְפַטְפְּטִים