שירה

אורה כהן
חמישי 14 לינואר · דקת קריאה


כָּךְ בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל אָבִיב
עָבַר סַרְגֵּל מַתֶּכֶת
דֶּרֶךְ שְׁתֵּי נְקֻדּוֹת הַכְּלָיָה שֶׁלָּנוּ 
כְּבָר אָז יָדַע שֶׁלֹּא יוּכַל יוֹתֵר לִמְדּוֹד 
אוֹ לְהַצְלִיף
הִנֵּה רְאִי
לַמְרוֹת הָרָעָב
כָּל אוֹתוֹ הַזְּמַן
מִיּוֹם שֶׁחָנַקְתִּי אוֹתְךָ
לִפְנֵי שָׁנִים
אַתְּ לֹא שַׁבְתְּ
וַאֲנִי לֹא נִנְגַּעְתִּי
אֵלֶּה רַק הַיַּרְגָּזִים
שֶׁמִּתְגּוֹדְדִים כָּאן מֵהַבּוֹקֶר
וּמְפַטְפְּטִים



נכתב על ידי
אורה כהן
פירגון אחד משני ארנהיים
הדף נקרא 17 פעם
רוצה להגיב? התחבר



הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים, שירים ועדכונים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש