משוטטת

יפעת
שבת 30 לינואר · 5 דקות קריאה
Photo by Tyler Nix on Unsplash

נועה הבחינה בשלושה קולות; סופרן, אלט ובס. היא לא הביטה לאחור אבל תיארה לעצמה שלוש גרציות אוכלות. קול פיצוח של חסה וקול גריסה של קרוטונים. נועה לא מסובבת את הראש, שיתווכחו לנצח ויחנקו על קרוטון היא חושבת. כבר מזמן לא שמעה קולות תוהים לגביה, אין דבר כזה פרסום רע. המלצר- צעיר, חתיך, סטרייט? ניגש אליה. "נועה הכל סבבה? צ'כה משהו? "לא מותק, תודה, רק את החשבון". בנתיים הגרציות שותקות, היא מדמיינת אותן מפנות אליה אוזניים ענקיות, כל אוזן בגודל של ראש אנושי, עם תנוכים שנמתחים עד הכתפיים. "אמרתי לך שזו היא, קרא לה נו-עה" סופרן לוחשת בקול. אלט מוסיפה "היא היתה משו". הצוואר של נועה מתקשה. נועה מניחה שטר של עשרים וזורקת עוד כמה שקלים לצלוחית, זה טיפ של לפחות עשרים וחמישה אחוזים, מציינת לעצמה. היא מתרוממת ושמה את התיק על הכתף, לא מתאפקת ומגניבה מבט פלוס חיוך אחורנית. הגרציות נמתחות כמו חיה תלת ראשית, נמלט מהן חיוך נבוך ומסופק של 'עכשיו פגשתי סלב'. נועה יוצאת מהקפה. לאן מכאן? 

אם היה לה כלב, היתה ממשיכה ללכת והיתה לה סיבה, זה לא היה נחשב טיול בטלה. אז היה סיכוי שבמדור מפורסמים, או כמעט מפורסמים, או היו פעם מפורסמים, היו רואים תמונה של הגב שלה וחצי כלב קשור לרצועה. אבל אין לה כלב. נראה לה תמיד משונה מאד לטפל בחיה. אם כבר אז לטפל בתינוק, מתישהו תינוק מפתח עצמאות, עוזב וחוזר לעיתים רחוקות כשהוא או את ממש צריכים. לעומת זאת, בעל חיים – צריך להמשיך לטפל בו עד שימות. נועה כבר מכירה את עצמה, היא לא זקוקה למעמד הזה – הטיפולי. מצד שני לכי תמצאי עכשיו עם מי לעשות ילד. 

היא צועדת לאט, אופנוע חותך את האוויר והיא מפנטזת איך האופנוען יעצור לידה בחריקה, יקטע לה את השגרה, היא תעלה על האופנוע, תחוש ברטט המנוע, תאחז במותנים של הזר המסתורי ותיתן לו לקחת אותה לאן שרק ירצה. דרכים קבועות ניתן לעשות גם כשהוזים על חיים אחרים. מתחת לבניין המגורים שלה, רגע לפני שהיא פונה לעבר הכניסה, העיניים שלה נחות על אשה רזה עם מצלמה יפה שעומדת בכניסה למאפייה שבקומת המסחר של הבניין ממול. היא מצלמת במצלמת הוינטג' שלה את אחד הבחורים שעובדים במאפייה, הוא נשען על קיר אבן מחוספס, שלט שמצביע על שירותים ציבוריים בהמשך ניצב מעל הראש שלו בטווח של הפריים. נועה מנידה בראשה, היא לא מקצועית זאתי. הדוגמן שחום מאד ועיניו בהירות מאד, זה בטח מה שתפס את הצלמת. הוא מחייך חיוך רחב וגאה, הסנטר מורם בהתרסה. הצלמת עוצמת עין, חריצים עמוקים מופיעים מסביב לעין העצומה וקמטים אחרים מסביב לעין הפקוחה, היא מצלמת ומתלהבת "ואו, ואו, מהמם" נועה חושבת שהחובבנית היא בטח רואת חשבון או עובדת בנק, ובסתר היא חולמת להיות אמנית-צלמת. מאוחר מדי, נועה אומרת לעצמה. כשהיא מורידה את המצלמה ומזדקפת, הדוגמן יורד מהקיר ונעמד לידה. מצטרף אליהם עוד בחור שנראה כמו תאום של הדוגמן, רק עם ראש מוארך מאד, כאילו שבלידת התאומים שלהם, שאבו רק אותו בואקום. שלושתם מביטים במסך הקטן של המצלמה "תראה איזה חתיך אתה, שניכם חתיכים." הקול של האשה נוסק לקראת סוף המשפט. נועה מחייכת ומודה לאל על השמיעה המעולה שלה ועל המשיכה שלה לדרמה, היא קולטת באוזן את הטון המתחרמן של הצלמת. האשה בשנות הארבעים המאוחרות שלה, שיערה קצר, לבן בשורשים ובהמשך חום עם כמה קצוות שיער מחומצנות. הפנים שלה רזות, שדופות ממש. היא לובשת גופיה בצבע חרדל, החזה הקטנטן שלה מבצבץ מצידי החולצה. נועה מוצאת שהיא כמעט מתביישת בכך שהיא עוברת כל יום מול המאפייה בלי להעיף מבט בצמד התאומים ובמאפייה שלהם. מציעים שם מאפים מקומיים, הריח של השמרים והסוכר מגיע אליה עד הדירה. אבל היא מעדיפה לעשות את כברת הדרך הקצרה עד לבית קפה שמציע מרכולת מצומצמת יותר אך אלגנטית ויקרה פי שתיים. שם אפשר לפגוש בבוקר אנשי קפה אחרים, כאלה שיש להם עסק עצמאי מצליח או שהם אמנים שרגע לפני שהם יוצרים, יורדים לקפה הבוהמי שלהם. התאומים והאשה מסתודדים, הראשים שלהם נוגעים. התאום עם הראש המוזר מתרחק והולך מסביב לבניין, נועה נדרכת, התאום השני אוחז את האשה מהמרפק והשניים מצטרפים אל התאום הראשון. נועה מתרגשת. זה בדיוק מה שהיא חיפשה. נועה חוצה את הכביש במהירות, היא הולכת על קצות האצבעות בתוך הסניקרס הלבנים שלה, הכתף החשופה שלה נשרטת מהאבן המחוספסת של הבניין. בצידו האחורי של הבניין, השירותים הציבוריים הנכספים. מזל שהיה שלט בצד הקדמי. ריח חזק של שתן עולה לה בנחיריים. איזה אומץ יש לצלמת, חושבת נועה כשהיא מציצה מעבר לקיר. אחד התאומים מסתיר בגופו את הפתח של חלל השירותים, הוא מעשן סיגריה באדישות. נועה עוצמת עיניים ומאמצת את השמיעה שלה, היא משוכנעת שהיא קולטת קצב קבוע של נהימה ואז אנחה וחוזר חלילה. אם היו ממחיזים את הרגע הזה בטח היו עושים מזה סצנת אונס, אחרת איך אפשר היה להסביר לצופים, שפשוט בא לה, בא לה לצלמת הזו. בכל מקרה אף אחד לא היה טורח להעלות את הסצנה הזו על אף במה. 

מה היה קורה עכשיו אם היא היתה ממשיכה עוד כמה צעדים ונחשפת לעיניו של התאום המכוער, הוא היה  מקבל אותה אליהם? מכווין אותה ביד להתקרב אליו. הרגליים שלה היו מתנתקות מהקרקע ונעות לעברו לאט, הליכה בתוך מיכל של דבש. ממרחק קטן היה שולח את היד הרזה שלו לעברה, אוחז בסנטר שלה ומאשר במבט את הצורך שלה. העיניים שלו ירוקות בהירות כמעט צהובות, מעוטרות בפספסים שחורים, איש חתול. היד שלו מתנתקת לאט מהפנים שלה והוא מסתובב באיטיות, עצמות הכתפיים שלו בולטות. הוא נכנס אל תוך השירותים, חצי גוף שלו נעלם. נועה מריחה את האוויר, ריחות של כמה גופים, טחב, אשפה. היא חשה בחום שבין הרגליים שלה, בריכות זיעה ממלאות את בתי השחי שלה. היא ניצבת מאחורי הגב של התאום המכוער, הוא לא מכוער בעיניה בכלל, כמעט חייזרי, איש מכוכב אחר עם עיני חתול, ראש ארוך, ועורף ארוך וחלק. האח האנושי היפה שלו מחזיק כמעט באוויר בגופה של הצלמת, המכנס שלו שמוט אל מתחת לברכיים ברישול, התחתונים יורדים מתחת ללחיים של התחת שלו, התחת שלו מתכווץ ומשתחרר. האשה מחזיקה אותו מהראש, פרקי האצבעות שלה לוחצים לו על הרקות במאמץ, היא שעונה בחוזקה אל הקיר, אם הוא יקח מילימטר מרחק ממנה, היא עלולה להחליק מטה אל הרצפה. 

חתיכה של טיח מתפוררת על הראש של נועה והיא מתעוררת. מולה התאום היפה, מקרוב הוא עוד יותר יפה אבל היא לא נמשכת אליו, היא מעדיפה גברים גדולים ובהירים. "גברת הכל בסדר?" הוא מגיש לה כוס מים. היא מביטה סביבה, הצלמת עומדת מול ויטרינת המאפים ובידה שקית נייר ובתוכה לחמניה, היא נוגסת, פירורים ואבקת סוכר לבנה מעטרים את שפתיה. נועה מחפשת במבט אחר התאום השני, הוא כנראה בפנים. נועה לוגמת מהמים "תגיד" היא מרימה אל היפה את המבט "אתם אחים?"



נכתב על ידי
יפעת
היה הראשון לפרגן
הדף נקרא 21 פעם
רוצה להגיב? התחבר



הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים, שירים ועדכונים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש