בלונד

אופיר מלכי
שני 1 לפברואר · 4 דקות קריאה
Photo by Joey Nicotra on Unsplash

בלונד והפעם הראשונה שהציעו לי נישואין

לכל אחת חלום בלתי מושג לגבי מראה החיצוני. אצלי זה שיער בצבע בלונד. 

בגיל הנעורים, שבו כידוע עושים ניסויים בבני אדם ובהופעתם החיצונית, חפפתי בהתלהבות בשמפו שהבטיח הבהרת השיער . אחותי הגדולה בדיוק הגיעה מהצבא ושאלה איפה אני? אימי השיבה שאני במקלחת 'בדרך להיות בלונדינית'. הן חיכו במתח שאצא מהמקלחת והביטו בשערי בעת שייבשתיו, ממתינות לתמורה המובטחת.  השמפו כצפוי ,לא הועיל. שערי נותר חום כהה ועמדתי בפניהן רטובה וזעופה בעודן צוחקות בפניי.

 לא ויתרתי. נקטתי בצעדים נחרצים והלכתי למספרה. חולמת לצאת זוהרת בבלונד פלאטינה . כזו שמעכסת בקלילות על נעלי עקב גבוה וציפורניי ארוכות ומטופחות צבע אדום. כולי אור שמש וחיוכים צחורים. במציאות, לא יכולתי ללכת שני צעדים מבלי לצלוע ולקרטע על נעלי עקב גבוה. ולא טיפחתי ציפורניים כי שנאתי את התחושה של ציפורניים ארוכות ומשוחות בלק. 

בכל מקרה, ישבתי במספרה במשך שעות, כששערי נעול בנייר אלומיניום, כמו עוף בגריל. הרגשתי את האמוניה מחוררת את עור הקרקפת וחששתי שחומר החימצון האגרסיבי יגרום לשערי לנשור כליל . בכדי להעסיק את מחשבותיי, קראתי שוב ושוב בעיתון הנשים שהונח על השולחן. שיננתי למשל, את עשרת הסימנים לכך שבעלי [העתידי] בוגד בי. וחלמתי על הרגע שבו אנופף במחלפותיי הצחורות . לאחר החפיפה והייבוש, בהיתי באימה בצבע המוזר שעטה שערי :משהו בין קקי בצבע חום בהיר לחרדל. רציתי לצאת מרלין מונרו יצאתי מסעודה משדרות. צעדתי שפופה ושבורה לביתי והסתגרתי מפני אמי שלשם שינוי ,הפגינה טקט ולא אמרה דבר על ה'פיאסקו'.

 זו היתה הפעם הראשונה שבה התנסיתי בכישלון מגדרי מוחץ אך לא האחרונה. שנים אחרי כן, עשתה הבמאית המוערכת אורנה בן דור, סרט שהתחקה על שורשי הכמיהה לבלונד. [שורשים תרתי משמע] וחקרה את עמקי תת המודע הישראלי הקולקטיבי שמתגעגע לאירופה ואל מקסמיה הצוננים והאלגנטיים. החל בכיבוש האנגלי המתנשא דרך צפון אפריקה שנכבשה בידי הצרפתים וכעת, כובשת את פריז עם רעלות ובורקות. בן דור סקרה את השפעת הבלונדיניות שבאו בעליה הראשונה והשנייה, מברית המועצות ומאוקראינה. מהונגריה, מפולין ומגרמניה. כולן מקפידות לישון שנת צהריים . 'שלאף שטונדה' ויש להן מתכונים ל'שטרודל' תפוחים. 

להודית חלקת שיער כמוני שסבתה מורחת אותו בשמן קוקוס ריחני ומתוק, לא היה סיכוי מול חלום קולקטיבי שהושר גם בתנועת הנוער בו הייתי חברה. שרנו בשירי ארץ ישראל על טהרת הלחנים הרוסיים הגנובים. שרתי בערבי זמר על 'צחור המטפחת ועל קורטוב של נחת' ועל 'קטיושקה שירדה לשוח על גדת הנהר בעת לבלוב האגס והתפוח' . מילא ישראל, אבל כשאמריקה נפלה לרגלי בלונדינית מחומצנת שנענעה שדיים מחוצפים, ארוזים בשמלה עם נצנצים זו היתה האימה בהתגלמותה. מפני שכמאמר שיר השירים : 'אחות לנו קטנה ושדיים אין לה' הייתי שטוחה כקרש גיהוץ. אמרתי שהבלונד זו לא המכה המגדרית היחידה....חברותיי הטובות התהדרו בחזיות ואני בייאושי, פיתחתי הבעה מתוחכמת וחוש הומור אירוני ונעתי לסירוגין, מתפקיד החכמה והאינטלקטואלית שבחבורה לתפקיד המצחיקנית. אף פעם לא בתפקיד  הגיבורה הרומנטית שיש לה חולצה מתוחה והדוקה והבנים מזילים ריר או דמעות או גם וגם על מפתן דלתה. 

תארו לעצמכם, כמה הופתעתי אם כן , כאשר בגיל המופלג של 14 שנים זכיתי לראשונה, בהצעת נישואין מפיו של מחזר שעד היום איני יודעת את שמו.

 לפני העלילה קבלו חומר רקע: מדובר בעיירת פיתוח זנוחה אי שם בהרים. והשנים: תחילת שנות השמונים. עדיין אין רכבים לכל פועל. טלויזיות יש לעשירים ובהן ערוץ אחד וגם הוא בשחור לבן. בעלי האנטנות המכווננות, צופים בערוץ הירדני בשידורים חוזרים של סדרת המופת: 'בוננזה'. בימים גשומים, המסך התמלא ב'שלג'. כלומר: נקודות מרצדות לבנות וברעש 'לבן' מעצבן.  

 מחשבים וסלולריים הס מלהזכיר. עדיין לא חלמנו על שכזאת. למעשה , זה עתה התחלנו מגלים את נפלאות האנטיביוטיקה. 

במקום הזה ובזמן הזה, נערה בתולה מבית טוב היא מצרך עובר לסוחר.

 ועכשיו לסיפור המעשה שכך היה: בצהרי היום ,בדרכי למכולת השכונתית, נעצר לידי רכב וגבר עם כיפה שחורה וזקן עבות שאל : "את הבת של המורה לאנגלית"?

 עניתי במידה מקובלת של חרדה שכן. 

הוא לא היסס אחרי שווידא את זהותי : "רוצה להתחתן איתי"? 

עניתי במידה מקובלת של חרדה שלא. 

לשמחתי, העבדקן לא התעקש. סובב ראשו ונסע. פרטיו עלומים עד עצם היום הזה. 

כך יצא שאיני יודעת מי היה הגבר הראשון שהציע לי נישואין באופן כה בלתי רומנטי. אמי חשדה שמדובר באחד הבנים של משפחת קאמרי בגלל תיאור הגבות העבותות והשחורות שפרכסו מעל מצחו . אמי הגרושה באושר, סברה שעצם ההצעה לכשעצמה אין בה פסול. וזמן קצר אחרי כן, העבירה לי הצעת נישואין מבחור הודי ,ששימש בתפקיד המכובד של מזכיר מועצת פועלים בעיירה.

 'יש לו עתיד והוא משלנו' פרשה לפניי את יתרונותיו.

 מה הפלא שמעתה ואילך דבקתי ברווקותי באופן  שמזכיר בחירה דתית?. 

על ה'בלונד' עדיין לא ויתרתי. כרגע, אני בשלב של גוונים. גוונים בהירים של 'קייץ' על מצע של צבע בלונד 'דבש'. העתיד עדיין לפניי ויש לי ספרית מהממת בשם סוזן שמבטיחה לי שמתישהו נגיע אל הארץ המובטחת. 



נכתב על ידי
אופיר מלכי
ארבעה פירגונים מיואב קרן
הדף נקרא 27 פעם
רוצה להגיב? התחבר

תודה
אופיר מלכי כתבה לפני 2 חודשים

חזק!
יואב קרן כתב לפני 2 חודשים


הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים, שירים ועדכונים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש