איש הצפרדע שלי 
צלל למצולות נפשי
שחה ברדודים
השווה לחצים
איזן ציפה,
ובמהרה 
הפך למוביל
לא היסס
וצלל לעמוקים.

הוא לא הראה כל פחד
וגילה נסתרים
כל גרגר חול
הפך לאוצר
את הכתם הבריק לפנינה מלוטשת
נכנס למעמקי נפשי
ונאחזנו זה בזו
עד שהפכנו למערכת נשימה עצמאית.
 

בתוך כל חשכת המעמקים
זהרתי מולו
והוא הביט בי כאילו הייתי אלמוג נדיר
לא נבהל גם מהתהומות העמוקים ביותר
שלי

והיום אני יודעת
שכשהוא היה 
נראיתי לראשונה באמת
הייתי הכי אהובה
הכי שמחה
הכי צלולה

ואני,
אני פשוט אהבתי לאהוב אותו כל כך.

ממעמקים קראתיך.