הִיא וְלֹא אַחֶרֶת יְשָׁנָה לְצִדְּךָ,
מַקְשִׁיבָה לִנְשִׁימוֹתֶיךָ,
נוֹשֶׁמֶת אוֹתְךָ לְעֵת לַיִל. 
אוֹ אוּלַי פָּשׁוּט נִרְדֶּמֶת. 

הִיא וְלֹא אַחֶרֶת,
מְקִיצָה לִצְלָלִית גּוּפְךָ,
מִתְאַפֶּרֶת לְיָדְךָ, 
כְּחַל וּשְׂרַק תַּחַת עֵינֶיהָ צֶבַע תְּכֵלֶת. 

אֵלֶּה הַדְּבָרִים הַקְּטַנִּים, הַבֵּנָאלִים 
שֶׁאַתָּה חוֹלֵק אִתָּהּ. 
רְגָעִים יְקָרִים מִפָּז. 
דַּוְקָא בָּאֵלֶּה שׁוֹכֶנֶת קִנֵּאתִי. 

אֲהוּבָתְךָ הִיא, הִיא וְלֹא אַחֶרֶת. 

וַאֲנִי, אֲנִי לֹא הִיא, 
אֲנִי הָאַחֶרֶת.