סופרמרקט גוסס

אורו מאצ'ה
שישי 2 לאפריל · דקת קריאה

היא העירה אותי בלילה .האור מן המסדרון  הטיל את הצללית של המזוודה הגדולה על מחצית החדר.
-"אנחנו חייבים ללכת ,עכשיו."
-"עכשיו?" שאלתי
היא ליטפה את שערי וחיכתה עד שהתיישבתי במיטה.הבטתי מעבר למזוודה עמדה עגלת התינוק הילד ישן.

-" אתה תשמור על הילדה שלנו."
-"לאן את לוקחת אותו?"
-"אסור להגיד,כבר אמרתי לך,כבר אין זמן"
-"מתי נתראה שוב?"
נעמדתי כשהיא הסתובבה והרימה את המזוודה ,היא נעצרה במסדרון דוחפת לאט את העגלה ,הוא היה עטוף היטב ,ראשו שמוט הצידה ורעמת שערו הבריקה כשפתחה את הדלת.
עמדתי במסדרון ,מאחורי החדר עם הילדה ישנה וממולי החושך שבקע במסדרון ברגע שיצאו אחר כך שמעתי אותה לוחצת על הכפתור שהחזיר את האור לכמה דקות ואז נשמעה דלת המעלית נפתחת ואז נסגרת ,קול החלקתה המתרחקת והחושך שב.
הנשים האלה  שמתחילות לפרק  את יסודות העולם שחשבנו אותו לבית..הן לוקחות את הבכורים מן הערים ומן הכפרים.

מגן אנושי לבנקאים ולעסקנים המשחקים בהם כמו במשחק יד שנייה שהרי המשחק הגדול מתרחש בחלל מחוץ לאטמוספירה המצטמקת של כדור הארץ.
ילדים ונערים צעירים ממלאים רציפים  וקרונות אוטובוסים וחשמליות לכיוון הגבול.אל ארץ אחרת
לא יכול להיות,בכל מקום ירדפו אותם הגבולות הם צלקות מן העבר הארץ היא אומה אחת וכולנו נתיניה.
אני עומד בדלת נשען על הידית העקומה ,אני לא יכול לעשות שום דבר כדי לעצור את זה,אני חוזר אל החדר.


-"



נכתב על ידי
אורו מאצ'ה
הנני כאן https://bit.ly/3d8beNg
שלושה פירגונים מאופיר מלכי, יואב קרן
הדף נקרא 16 פעם
רוצה להגיב? התחבר


הכלאה, אורו מאצ'ה דקת קריאה 16 לאוגוסט 2020
הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים, שירים ועדכונים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש