אי זכרון

נעמה
ראשון 11 לאפריל · דקת קריאה

האי שבכנרת נעלם
ואיתו
לאט לאט
נעלמים מתוכי הזכרונות שלנו.

 

בכל יום כשאני יורדת בירידות 
והנוף המדהים נגלה בפני
אני פתאום מבינה
שאני לא מצליחה לזכור איך זה מרגיש
כשאתה נוגע בי,
כשהאצבע שלך נוגעת בשפתי
ומלטפת את פני.

 

הכנרת עולה סנטימטר
ואני לא זוכרת
איך זה מרגיש לשבת עליך
בלי בגדים 
ולהקריא לך סיפורים שכתבתי.

 

הצמחיה שעל האי מתחילה להיעלם,
ולא נותר בי זכר
מאיך זה מרגיש
כשהמבט האוהב שלך
נח עלי.

 

האי נעלם,
ואצלי,
במקום כל הזכרונות 
נוצרו חללים מייסרים,
כאבי פנטום
על משהו שהיה
(זה באמת היה?)
ואיננו עוד.



נכתב על ידי
נעמה
הדף נקרא 28 פעם
רוצה להגיב? התחבר

תודה הגר ❤
נעמה כתבה לפני 25 ימים

אני כל כך מתחברת, כל כך כואב, כתבת ממקום כ"כ אמיתי.. הלוואי ויכלנו למסגר רגע, ריח, מגע, תמונה שיהיה לנו לאחר כך ליום סוער..חיבוק יקירה
הגר ב. כתבה לפני 26 ימים


הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים, שירים ועדכונים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש