שלט אזהרה

דניאל
ראשון 6 ליוני · דקת קריאה

לבד. אני כאן לבד כבר כל כך הרבה זמן. מסביבי האינסוף המדברי. הכלום הגדול.

פגעי הזמן שוחקים אותי לאורך השנים והיום אני בקושי מזהה את עצמי. חלק מזהותי נשחק ונמחק. 

אני יודע שכך זה אמור להיות. שזהו דרכו של עולם אבל קיים בי געגוע למה שהייתי פעם. בתחילת הדרך כאשר הציבו אותי כאן והייתי מלא חיוניות וצבע. 

היום, זקן ועייף, אני מעריך את מה שהייתי פעם ומצטער שלא הערכתי את זה בזמן אמת.

אבל אל תספידו אותי עדיין. עודני כאן. ניצב איתן וגאה. 

קו ההגנה האחרון. אחריי האסון. 

בכל פעם שמתקרבים אלי אני מזדקף ומרצין. "אין מעבר" זועק הכתוב ואני יודע שאני חשוב, מציל חיים. יש לי משמעות. 

אבל לפעמים, כשאני ניצב כאן לבדי ואיש אינו חולף, אני מרגיש כל כך בודד וכמעט מתחשק לי שאמחק כבר. שאחלוף עם הרוח החולית. אבל עמוק בפנים, בתוך ודאות החוסר, אני יודע שלא סיימתי כאן עדיין. 



נכתב על ידי
דניאל
פירגון אחד מיעל
הדף נקרא 19 פעם
רוצה להגיב? התחבר

שמחה לדעת שלא רק אני מאנישה חפצים, כתיבה נפלאה, כרגיל.
יעל כתבה לפני 18 ימים


סביוני מרפא, דניאל 8 דקות קריאה 16 ליולי 2020
געגוע, דניאל דקת קריאה
13 ליולי 2020
אינסייד אאוט, דניאל 2 דקות קריאה 10 ליולי 2020
הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים, שירים ועדכונים.
הרשמה או כניסה עם שם וסיסמה
דלג