נגמר

יוֹיָה
שני 21 לאוקטובר, 2019 · דקת קריאה

תצטרכו לזהות אותו הוא אמר בקול רך. אז נכנסנו מוקפי נירוסטה וקור, להיות בטוחים שכבר לא נושם ולאשר בהקלה שכן, זה אכן הוא שלא יכאיב לה יותר. אפשר לכסות חזרה, תודה. וכשיצאנו החוצה לאוויר המלוח, ללחוץ יד ולצקצק שתודה שבאתם, אמרתי לך שאני חייבת להתרחק קצת אבל רק לחצת לי קלות את היד ולחשת בחייאת אחותי בלי פדיחות, לא עכשיו. אז לבשתי ארשת פנים חמורה כשהמספידים דיברו אבל חייכתי לעצמי, והרכנתי ראש בעודי צועדת אחרי האלונקה תוך שאני מצחקקת בתוכי, וכשהוא נטמן נשמתי עמוק והרמתי מבט לים שהציץ בין האשלים וצחקתי בי בקול גדול כי ידעתי שמעכשיו השמים ישארו בהירים.



נכתב על ידי
יוֹיָה
מחברת מילים, מפרקת, מסדרת. בעיקר מסדרת
הדף נקרא 38 פעם
רוצה להגיב? התחבר

חזק
תמר פריש הלביץ כתבה לפני 10 חודשים


זְמַנָשִׁים, יוֹיָה דקת קריאה
4 ליוני 2019
חד-שיח, יוֹיָה דקת קריאה
3 ליוני 2019
למראית עין, יוֹיָה דקת קריאה
3 ליוני 2019
הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים ושירים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש