נגמר

תצטרכו לזהות אותו הוא אמר בקול רך. אז נכנסנו מוקפי נירוסטה וקור, להיות בטוחים שכבר לא נושם ולאשר בהקלה שכן, זה אכן הוא שלא יכאיב לה יותר. אפשר לכסות חזרה, תודה. וכשיצאנו החוצה לאוויר המלוח, ללחוץ יד ולצקצק שתודה שבאתם, אמרתי לך שאני חייבת להתרחק קצת אבל רק לחצת לי קלות את היד ולחשת בחייאת אחותי בלי פדיחות, לא עכשיו. אז לבשתי ארשת פנים חמורה כשהמספידים דיברו אבל חייכתי לעצמי, והרכנתי ראש בעודי צועדת אחרי האלונקה תוך שאני מצחקקת בתוכי, וכשהוא נטמן נשמתי עמוק והרמתי מבט לים שהציץ בין האשלים וצחקתי בי בקול גדול כי ידעתי שמעכשיו השמים ישארו בהירים.

נכתב על-ידי
יוֹיָה
מחברת מילים, מפרקת, מסדרת. בעיקר מסדרת
הדף נקרא 76 פעמים
אהבתי חיבבתי
תגובה אחת
בצע לוגין על-מנת להגיב כאן
הבו לי דף באקראי