זוגיות

דורון
רביעי 30 ליוני · דקת קריאה

אדם חי לבדו
וחייו כמשים וקמלים בשמש הקופחת,
ורוח קדים מכסה גופו באבק.
מפעם לפעם מעתיק מקומו,
ומשריש מחדש
ומנסה לגדול
ושוב כף ראשו בחמה,
מייחל להיאסף אלי האדמה.

אדם פוגש אישה
ויחדיו נצרבים בחום,
וענן לא יכסה פניהם.
ובהתרסה קטנונית
גדלים ומוריקים ונותנים פרי
והיו לאיש ואישה
ומכים שורשים
באדמה החרבה.

איש ואישה חיים לבדם,
חולות הזמן לכלכו פניהם
ועצמותיהם מלבינות בלהט החמה.
סימני חייהם הקשים
חרוטים בבשרם הנרקב.




*פורסם במקור בבמה חדשה אי אז לפני עידנים



נכתב על ידי
דורון
נעלם. ייתכן ונמצא.
הדף נקרא 28 פעם
רוצה להגיב? התחבר


הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים, שירים ועדכונים.
הרשמה או כניסה עם שם וסיסמה
דלג