עשרת הדברות

סופר סתם
ראשון 18 ליולי · 6 דקות קריאה
Photo by Tingey Injury Law Firm on Unsplash

האמת שאני לא אשכח את היום הזה לעולם, זה היה בסוף עוד יום עבודה אינטנסיבי, כלים , מקלחות , סיפור לפני השינה, ואז אחרי מבט לכיוונה של נועה החלטתי שהערב לא בא לי לדבר. זה לא שלא ראיתי שהיא רוצה ,שהיא אפילו זקוקה לזה אבל פשוט לא היה לי כח, לא יכולתי להקשיב למילה שיוצאת מהפה שלה. כל מה שרציתי זה קצת שקט.

אלו היו מהימים האלו שבהם אתה רק מחכה שזה יגמר שתוכל לעצום את העיניים בסוף יום ארוך מדי ועמוס מדי ופשוט לישון. בנתיים תוך כדי שהיא מדברת לכיווני, כבר פתחתי את הטלוויזיה לראות משהו ותוך כדי זפזופ בערוצי החדשות המנחה הודיע לפתע המגיש שיש הודעה חשובה לציבור בשידור חי. אני לא אשכח את עיניו הפקוחות לרווחה , משתוממות, כאילו לא מאמינות למה שהוא קרא מהטלפרומפטר בזמן שהודיע :" ממשלת ישראל מודיעה שאחרי דיונים רבים , של ועדת "ישראל 100" הכוללות סוציולוגים, פסיכולוגים, פילוסופים וזוכי מאסטר שף VIP הוחלט כי הכרזת העצמאות של מדינת ישראל לקראת שנת ה 100 משתנה כדי לשקף את ישראל כפי שהיא היום" כך הודיע המגיש. "ובעצם, החל מרגע זה בהחלטת ממשלת ישראל, עשרת הדברות מבוטלות." 

למעשה אם אני ממש רוצה לדייק ,הם אמרו אז שרק תשע דיברות מבוטלות בשלב ההוא בגלל שאת "לא תרצח" החליטו להשאיר לתקופת מבחן עד שדברים יתבהרו, פשוט כי אלפי שנות התנהלות שהיום במבט לאחור אנחנו יודעים שהיא מגוחכת , מוזרה ובלתי ברורה יכולות לגרום לסדקים בנפשו של האדם והסרתן של  כל הדברות בבת אחת עלולה לגרום למשבר בלתי צפוי ולכן אחרי דיונים רבים הם החליטו להשאיר את "לא תרצח" לשנה הקרובה ואם לא יהיו בעיות ייחודיות שיתגלו במהלך הדרך יוחלט להסיר גם את הדיבר הזה כי ברגע שדברים יחזרו למקום הטבעי שלהם גם ככה אף אחד לא ירצה לרצוח.

אני זוכר איך בהיתי בטלוויזיה בפה פעור, ידעתי שמשהו גדול הולך לקרות אבל אם להיות מחובר לרגע ההוא, בזמן אמת אף אחד לא ידע איזה שינוי אדיר הולך להיות, אפילו לא יכולנו לדמיין. אתם יודעים עכשיו כמה נכונה הייתה ההחלטה והאמת היא שהיום נכדיי לא זוכרים או מכירים את העידן שלפני קבלת ההחלטה ההיא. הם חושבים שלהיות חופשי ללא עכבות זה מובן מאליו ורגשות אשמה זה משהו של קדום.

אז רק כדי שתבינו איך זה התפתח כי אתם בטח לא זוכרים מה היה לפני, אספר לכם על מספר אירועים מהיום הראשון שאחרי ההכרזה. קמתי בבוקר ומיד נסעתי לבית של אבי ואימי, רציתי סוף סוף פעם אחת ותמיד, בטח אחרי שביטלו את כבד את אביך ואימך, להגיד לאבא שלי איזה חרא של אבא ואדם הוא היה כל השנים, עסוק בעצמו, אלים, אף פעם לא נתן לי להרגיש אהוב רק כשעשיתי מה שהוא רצה אבל כשהגעתי לבית הוריי ראיתי שהוא איננו , שאלתי את אימי איפה הוא והיא אמרה שהוא בדיוק נסע לסבא וסבתא . "אתה אולי לא יודע" היא אמרה אבל לאבא שלך היה אבא די מחורבן, עסוק בעצמו, אפילו אלים, ואף פעם לא נתן לאבא שלך להרגיש אהוב בזכות מי שהוא וברגע ששמע שביטלו את כבד את אביך... הוא הרגיש שעכשיו סוף סוף  הוא יכול להגיד את מה שהוא החזיק שנים כל כך רבות בבטן. להחזיק ולא להגיד אכל אותו מבפנים ואני חושבת שזה יעשה לו רק טוב לעשות את זה" .

איך שהיא סיימה, רצתי לרכב ונסעתי לבית סבא וסבתא. שמעתי את הצעקות והבכי מבפנים וכשנכנסתי סבא הסתכל  עלי ונעצר , התבונן באבא במבוכה כאילו נתפס בקלקלתו , אבא הבין שאני מאחוריו הסתובב לכיווני והתחיל לבכות, ואז גם אני  התחלתי וגם סבא, סבא היה אז בן 90 ואף פעם לא ראיתי את אבא או את סבא בוכים והנה זה קרה, שלושתנו בכינו ללא שליטה ממש, מוציאים החוצה שנים של זעם חנוק וככל שבכינו כך התקרבנו אחד לשני עד התחבקנו בוכים, וכל הזעם שהיה נעלם, עד שנרגענו ואז הצצנו אחד בפניו של השני והתחלנו לצחוק. צחקנו כל כך חזק עד שהבטן כאבה, התפתלנו על הרצפה צוחקים עד ששוב נרגענו ואז נרדמנו ביחד חבוקים אני אבא וסבא כמו גורים רטובים שמצאו אחד את השני ביום קר וסגרירי. אתם אולי לא מבינים את ההרגשה הזאת שמשהו כזה יורד מהחיים שלך כי היום אתם רגילים לחיים כאלו ללא יסורי מצפון ורגשות אשמה אבל אז באותו היום זה היה משהו שחוויתי בפעם הראשונה. משהו שלא אשכח לעולם.

אחר כך רצתי הביתה לספר לנועה על מה שקרה, היא ישבה במטבח וכשראתה אותי אמרה מיד בלי להקשיב, את מה שכבר ידעתי מזמן ולא רציתי לראות. את זה שיש לה רומן עם עידו השכן מקומה 4 ולפני זה באיזה רגע של שעמום אפילו הייתה מדי פעם מבקרת את פיני מהפנטאוז (והאמת שאת זה לא ידעתי). למעשה גם אני סוף סוף יכולתי לספר לה על זה שהפרוייקטים הדחופים עם דנה מהעבודה בסופי שבוע , שהלימודים שלי לבחינות בשנה האחרונה עם אירית והביקור הלא צפוי במשרד בצפון כלל פגישות קבועות עם עינת המתולתלת. התבוננו אחד בשניה ושתקנו. להגיד את האמת לא ידענו איך לאכול את זה. הרי אחרי ביטול הדיברות כבר יכולנו לשקר מתי שבא לנו בלי להרגיש יסורי מצפון אבל פשוט לא הרגשנו שאנחנו צריכים לשקר יותר משום שגם הדיבר של ה"לא תנאף" בוטל. אחרי שבועיים של התרגלות למצב החדש, דברים הסתדרו, פעם קראו לזה נישואים פתוחים אבל זה היה כל כך מסובך כי היה צריך להיעשות את זה בהחבא או להסביר את עצמך לאחרים המונוגמיים או לעבור לפרדס חנה שאני לא אוהב אבל ברגע שהדיבר הזה הוסר הכל נהיה יותר פשוט ואני חייב להגיד לכם הים כשאתם רואים גבר או אישה שאתם נמשכים אליה והיא נמשכת אליכם ואתם יכולים פשוט לשכב איתה בלי שיהיו לזה השלכות הוא יום שהפך הכל להרבה הרבה יותר פשוט.

אני יכול להמשיך עוד ועוד איך זה המשיך להשפיע ,כי אלו היו הסיפורים הראשונים שאני עדיין זוכר אחרי השינוי ולכן הם חקוקים בליבי, אבל מאז קרו כל כך הרבה שינויים בקצב הולך ומתגבר, כי אחרי ש"לא תגנוב" בוטל, אנשים התחילו לקחת דברים אחד מהשני ללא חשש, אבל בגלל שכל אחד יכל לקחת מה שרצה אז אחרי כמה ימים פשוט הפסיקו ואז כשהרכושנות נעלמה הקפיטליזם התפרק, ושהוא התפרק אנשים התחילו לרצות פחות ולעשות פחות, כל העניין הזה של טייטלים בעבודה ותארים הפך להיות אבסורדי ממש, כי בשביל מה. לחשוב היום שאנשים בזבזו שנים מחייהם בשביל זה, זה פשוט מגוחך. אפשר להגיד שאז בשנה הראשונה אחרי ההכרזה כל כך הרבה אמיתות שאנשים חיו לפיהם את חייהם התפוגגו , מאבדות את משמעותן ככל שעובר הזמן. ולאחר שהתפוגגו כאילו לא היו מעולם והפכו להיות איזה עבר הסטורי של חברה פרימיטיבית שאף אחד לא יכול להסביר לעצמו בדיעבד. וכך ככל שאנשים הפסיקו לעשות ולהתקדם, החלה  להיעצר התחממות הגלובאלית,  הציפורים והדבורים חזרו, ואפילו העצים החלו להוציא פירות טעימים כאלו שלא יצאו כבר מאות ואלפי שנים, אנשים הלכו עירומים ברחובות שוכבים אחד עם השניה, מתי שבא להם, צוחקים ונהנים, גן עדן עליי אדמות, אבל בלי אף נחש ותפוח.

 אני יודע שעכשיו כשאתם איתי אתם חושבים שכך תמיד היו פני הדברים כי אתם פשוט לא זוכרים ואולי לא יודעים אחרת ולכן אני מגיע כאן לטקס "יום עשרת הדברות" ומספר את זה שוב ושוב כדי שחס וחלילה זה לא ישכח, כדי שיום אחד חס וחלילה לא נחזור לרגע שבו מישהו יחשוב בשם איזה רעיון אווילי או בשם איזו מסורת בת אלפי שנים להחזיר עטרה ליושנה ולחשוב שהדרך לחיים נכונים היא הדרך ההיא, אני יודע איך זה היה לפני לחיות בגיהנום של מעצורים, רגשות אשמה , כעס, גזענות  ומלחמות בין עמים . ולכן עוד אני חיי אמשיך לספר את הסיפור על יום ההכרזה כדי שאותה הטעות לא תחזור שוב עצמה, חשוב לזכור ולא לשכוח לעולם.



נכתב על ידי
סופר סתם
הדף נקרא 25 פעם
רוצה להגיב? התחבר

מדובר על פרדס חנה afterall
סופר סתם כתב לפני 8 ימים

הכל מתוק, אבל לרדת ככה על פרדס חנה? :-)
מורז ברנדיס כתבה לפני 8 ימים


30, סופר סתם 5 דקות קריאה 28 לספטמבר 2019
ספטמבר, סופר סתם דקת קריאה 25 לספטמבר 2019
אוגוסט, סופר סתם דקת קריאה 16 לאוגוסט 2019
הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים, שירים ועדכונים.
הרשמה או כניסה עם שם וסיסמה
דלג