בדידות לאורך הקשת בענן

איתי שקד
שבת 17 ליולי · 3 דקות קריאה

אף פעם לא ידעתי אם תחושת הבדידות הכרונית שאני חש בחיי, ולמעשה סוחב בנפשי כל ימי חיי, נובעת מכך שאני יתום, מזאת שאני אמן, ואולי בכלל, בגלל שאני הומו. אני סוגר עכשיו עשר שנים עם הבויפרנד ויכול להגיד בלב שלם שאני הומו, אבל לפניו, כל השנים, קשרים אינטימיים היו לי רק עם נשים. מערכות יחסים אלה היו מאושרות ומספקות, עם המון תשוקה, כימיה וצרחות של כיף, אך למרות זאת הרגשתי לבד. תחושה זו נבעה, כך חשבתי, מכוון שעמוק בפנים אני הומו. חשבתי גם, באותן שנים של גבורה הטרוסקסואלית, שאולי בגלל שגדלתי ללא דמות אב, יש בי צורך לחוות אינטימיות עם דמות גברית; שאולי זו לא ממש הומוסקסואליות, שם, עמוק בפנים? לא ידעתי מה האמת. נמנעתי מהתמודדות עם הבחירה הזאת, שזהו, אלו הם חיי: בקשר סטרייטי, מאושר עד השמיים וזה הכל. המושג 'דו מיניות' לא עבר במחשבותי, כך שהזוית ההומואית לא באה לידי פתרון. בתקופה ההיא זרחתי כמו קשת בענן במלוא עוזה, ולמרות שהייתי בעננים, הרגשתי שמשהו משמעותי בחיי מתפספס; שהיכנשהו בנפשי, משהו לא שלם.

                

                         * * *

 

בעשר השנים האחרונות, בתוך הזוגיות ההומואית, הרגשתי שעברתי לחלום אחר, מגובש ומקביל לסטרייטיות בכימיה ובצרחות ההנאה, אך ברגשותי ובמחשבותי הפרטיות, לא יכלתי להמנע מתחושה של עצבות. חיי השתנו לגמרי והסתדרו לטובה, אך בעומק הדברים, אותה מועקה של חוסר סיפוק נמשכה. הפעם חשבתי שזה נובע מכך שאני לא מוצא סימביוזה עמוקה כמו זו שהיתה לי בקשרים עם נשים שאהבתי; את ההכלה ללא תנאים מבנות הזוג שהיו לי, שהעניקו לי תחושת בטחון של אהבה הוליוודית, שאיננה, לכאורה, הדינמיקה שיש לי כיום. נהגתי לחשוב, מה, בן זוגי לא אוהב אותי באמת? אני לא מביע את עצמי מספיק ברור כדי שיבין שאני לא חש מוכל? או- האם בגלל שאני דוהר על הרצף הדו מיני, אנחנו לא יכולים למצוא הבנה ביננו? וגם- האם בגלל שאני יתום, ואינני יודע עד הסוף מהי תחושה של בטחון אישי, אינני מסוגל למצוא שלווה בקשר הומוסקסואלי? ביני לבין עצמי לא ידעתי מה הם גבולות האהבה בחיבור בין שני גברים. האם אנחנו מרגישים אותו הדבר? האם אנחנו באמת מרחפים ביחד, באותו סרט, על אותה הקשת? לא ידעתי מה לחשוב. 

                 

                         * * *

 

המשכתי לחיות עם השאלות הללו, עם אותה תחושה של חוסר סיפוק וחוסר שלמות, אך ככל שהאהבה עם הבן זוג פרחה והקשר הפך למשמעותי ויציב יותר ויותר, קרה דבר מופלא. התחלתי להרגיש שהשאלות שהבטחון מהזוגיות מעורר, כמו מי אני, מאיפה אני בא ולאן אני הולך, מחליפות את הואקום הרגשי של תחושות הניכור. שמתי לב, שככל שהקשר מתמשך ומעמיק, הבטחון הנפשי גובר, והבנתי, שאם אמצא במסגרת הזוגיות פתרונות לשאלות אשר טורדות את נשמתי, אמצא תשובה ומזור לרגשותי הקשים. 

 

                         * * *

 

בסופו של דבר ירד לי האסימון והבנתי, סוף סוף, שקבלה עמוקה ואמונה שלמה במערכת היחסים שאני נמצא בה, מהוות סגירה של המעגל הפנימי ויציאה מכלא הבדידות. הבנתי שזו בחירה שאני עושה, לקבל ולאהוב את הקשר שאני נמצא בו, וזו גם בחירה לקבל ולאהוב את החיים ההומוסקסואלים שאני חי, בגאווה ובשמחה. האם יכלתי להגיע לתובנות האלה במסגרת של זוגיות הטרונורמטיבית? אינני יודע. זה קרה בעבר. כעת, כשכל מה שמסביב מרגיש נכון ויציב, אני יכול סוף סוף לפנות פנימה וליהנות מתשובות שמתקבלות מעולם האהבה שיצרתי עם הבויפרנד. הכרוניקה של הבדידות נעלמת כשמגיעים לשלב של התמודדות אמיצה, עקשנית ומתוקה, עם כל הפחדים שמקורם בעבר ועם כל החלומות ששואפים, בגאווה, לעתיד.

Photo by Albert Dera on Unsplash


נכתב על ידי
איתי שקד
אמן, הרפתקן אמנות, כותב בכיף. גוגל:"סקס בינלאומי וסיפורים אחרים"
ארבעה פירגונים
הדף נקרא 36 פעם
רוצה להגיב? התחבר


הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים, שירים ועדכונים.
הרשמה או כניסה עם שם וסיסמה
דלג