לאור הדמדומים

סופר סתם
ראשון 28 ליולי | דקת קריאה

"אבא"
אני והוא יודעים
זמנו קצר, קצר יותר מתמיד
אולי חצי שנה, אולי מחר
זהו אור הדמדומים 
הרגע שבו הופך היום ללילה.
אני נושם
ידיו הגרומות שנחשפו לשמש יותר מדיי שנים
מחבקות אותי
אני מחבק בחזרה, מחזיק
נושם איתו לרגע באותו הקצב
מריח, ריח של אבא

הידיים שלו היו פעם חזקות
עכשיו הן אומרות לי שאולי זה החיבוק האחרון
החיוך רחב ,העיניים עצובות, "לא הספקתי"
"גם אני אבא לא הספקתי הכל ולא הכל אספיק"
אני רוצה שידע. 
"אבא עוד 30 שנים נפגש שוב, אולי לפני אולי קצת אחרי
בשדות האבק והאפר."


"אבא" אני רוצה לנחם
"30 שנה זה כלום בשביל סלע.
תראה את הסלע הזה עומד פה לבד אלפי אלפי שנים,
אתה לא תהיה לבד כל כך הרבה זמן
פחות ממה שהיית בימי חייך
כי אנחנו, אבא.  בקרוב נפגש ונהיה אחד"

אני הולך. ידיי מחבקות את בני.
הוא קצת מתמסר וקצת נרתע
שוטף האבק בחייו
 



13 פירגונים מברנש #89, דור כלב וקטנה
הדף נקרא 28 פעם
הרעיון הוא שסופר סתם יקבל מכם איקס שקלים כל חודש בחודשו ובתמורה תקבלו תכנים יחודיים ופינוקים או סתם תרגישו אפנדי. זה פיצ׳ר שנמצא בפיתוח במעבדות הדף ואנחנו כאן רק בוחנים את ההתכנות שלו אז כסף תכלס לא יזרום עדיין אבל נקבל אינדיקציה . מעניין!

תגובות:

התחבר או הרשם על מנת להגיב

עד מאוד נוגע בעומק החבוי שאין לו מילים, בשדות האבק והאפר אשר תחת אור הדמדומים
ברנש #89 כתב לפני בערך 2 חודשים


עוד דפים:

כל הזכויות שמורות למחבר כפרה עליו 2019
הַדַּף - מדורת שבט לכתיבה יוצרת