השליח של הפיצה - חלק חמישי

דור כלב
שני 16 לספטמבר, 2019 · 6 דקות קריאה

זהו סיפור מתח בהמשכים. בפרק הראשון מצאתי גופה וניסיתי להפליל את השליח של הפיצה שהזדמן למקום. בפרק השני נתתי לו להחזיק את האקדח שמצאתי ליד הגופה, הוא פלט כדור, השארתי אותו בדירה וברחתי. הפרק השלישי מתרחש חמש שנים אחר-כך. השליח של הפיצה מצא אותי כשבאתי לביקור חטוף בארץ. בחלק הרביעי הגענו לבית של נמרוד, השליח של הפיצה והתכוננו לנסיעה שבה תכנן שאשלם את חובי אליו על-ידי ביצוע פשע כלשהו.


״איזק?״
״כן?״
״זאת ג׳ני״
״ג׳ני?״
״כן״
״ג׳ני? ג׳ני ג׳ני?״
״כן, אני צריכה עזרה.״
״רגע רגע״ הוא אמר ושמעתי אותו פונה לאנשים לידו ״חבר׳ה אני צריך לקחת השיחה הזו. תשאירו אותי פה לבד בבקשה. אני אקרא לכם כשאסיים.״
״כן, ג׳ני. לא חשבתי שאני אשמע אותך יותר אבל בביזנס שלנו אי-אפשר לדעת… כמה זמן עבר? ארבע שנים?״
״חמש.״
״חמש שנים, יא אללה… את יודעת, אני עשיתי דברים מאז… התקדמתי...״
״אני יודעת, אייזק, אני קוראת עיתונים״
״איך הפתעת אותי, כיף לשמוע אותך... מה, רצית להפגש ולהעלות זכרונות? בדרך-כלל כשאנשים מתקשרים למספר הזה זה לא מתוך נוסטלגיה…״
״כן, איזק. אין לי הרבה זמן האמת. אני בשירותים עם טלפון נייד. אני שולחת לך את המיקום תיכף בוואטסאפ. אני אשלח ומיד אמחק שלא יגלו את זה. אם לא תבוא מיד לקחת אותי, יש מצב שאני מתה.״
״הו, עכשיו את מדברת.״
״שומרים עלייך?״
״כן, שומר אחד אבל - תעשה לי טובה, תשאיר אותו בחיים.״
״זה אני לא יכול להבטיח, את יודעת״
״איזק, זה מאד מורכב. אני אפצה אותך, תעשה לי טובה. תגיע״
״במה הסתבכת, ג׳ני… את כמו הבת שלי את יודעת…״
שתיקה.
״תגיע בבקשה. אל תשלח אף-אחד, תגיע אתה״
״את יודעת שגם הבת שלי לא נותנת לי הוראות...״
״איזק, אני צריכה שתגיע - בבקשה״
״טוב, תשתדלי להישאר בחיים עד אז״

הדבר הבא שעשיתי זה להוסיף את המספר של איזק לטלפון ולשלוח לו וואטסאפ של המיקום שלנו. זה היה טלפון סלולרי שמצאתי בארון השירותים. היתה לו מעט סוללה. הוא היה ורוד. הנחתי שהוא היה שייך לאיזה סטוץ או אקסית של נמרוד. זה לא היה טלפון של בן. כל ההודעות בוואטסאפ היו שטויות מלפני כמה שבועות. הופתעתי בכלל שהוא עדיין מחובר לרשת. אחרי ששלחתי את ההודעה סגרתי את הטלפון והכנסתי אותו לכיס. שטפתי פנים ופתחתי את הדלת.

נמרוד נכנס לדירה אחרי כמה רגעים. ״אני אכין לנו כמה סנדוויצ׳ים ונעוף מפה.״ הוא היה נראה עייף, מותש. ״טוב.״ אמרתי ״ורק תדע שאני לא מרוצה.״ למרות שידעתי שאיזק יעמוד במילה שלו ויבוא, לא יכלתי להראות שינוי קיצוני מדי במצב-הרוח כדי שלא יתחיל לחשוד.

הוא הכין חביתה. חימם בטוסטר לחם חום כהה, מרח עליו שכבה דקה של גבינה והוסיף את החביתה. הסתכלתי עליו. הוא זז בעייפות אבל גם בקלילות. הכנת הסנדוויץ׳ הזו היתה סוג של ריקוד. הוא הכין ככה עשרה סנדוויצ׳ים ושם אותם בתוך תיק קטן ששלף מארון במטבח. אחר סידר לנו שני צלחות עם סנדוויץ׳ לכל אחד. הוציא קופסה של מלפפונים במלח והניח על השולחן וקרא לי לאכול ״יאללה, בואי״

התיישבתי מולו. לא הייתי רעבה אפילו טיפה אבל התחלתי לאכול, שוב - כדי לא לעורר חשד.

״תיכף יצטרף אלינו חבר שלי, הוא יספר לך את כל מה שאת צריכה לדעת.״ הוא אמר בין ביס לביס בלי ליצור קשר עין. חשבתי שזאת בעיה. איזק בסוף באמת יהרוג מישהו - אם לא את נמרוד אז את החבר שלו. אני לא מרחמת עליהם. הם לא אנשים תמימים. המצב הזה היה בלתי-נסבל בעיני אבל הייתי חייבת להציל את עצמי. אני אשמה, אני סיבכתי אותו סבבה, אבל אני לא מתכוונת לסיים בארון.

״את יודעת,״ הוא התחיל ״בכלא קורים כל מני דברים מוזרים. יצא לך לשבת בכלא?״
״לא, אבל אני יכולה לדמיין.״
״לא, את לא.״
״הרביצו לך?״
״לא. האמת שלא. יש דברים הרבה יותר גרועים.״
״אהמממ. נ-א-נ-ס-ת?״
הוא צחק.
״לא, לא נשמה - יש דברים הרבה יותר גרועים.״
״מה יותר גרוע מאונס?״
״נאנסת פעם?״ הוא אמר והביט עלי
״הממ. בוא נוותר על לדבר על זה?״
״למה? הכל על השולחן הערב. אני אשמח לשמוע?״ מה זו האכזריות הזו? למה הוא מדבר אלי ככה?
״אני מעדיפה שלא.״
״אני לא נאנסתי, נשמה, אבל ראיתי דברים. את יודעת, בכלא לא מרביצים למי שחכם. למי שחכמולוג כן אבל לא למי שחכם. מי שחכם וחזק משתפים איתו פעולה. עושים שת״פ. זה ביזנס. אבל לפעמים הוא צעיר ולא בשל אז עוזרים לו להבשיל. את יודעת, כמו עגבניות שקונים ירוקות ושמים בשמש?״
״אני יודעת מה זה הבשלה״
״אני הייתי בעתודה של הכלא. תודות לשינוי המסלול שעשית בחיים שלי. ציפיתי לחטוף שם אבל אף-אחד לא נגע בי.״
״אוקיי...״
״נכנסו לכלא, שמונה חבר׳ה באותויום. כניסה לכלא קוראת פעם בחודש, לא כל יום. כדי להקל את תהליך הקליטה משאירים אותך במעצר עד סוף החודש ואז כל מי שנשפט ויועד לאותו הכלא נכנס ביחד.כשאתה מגיע לכלא אתה מופתע לגלות שכבר יודעים עלייך הכל - מקום מגורים, משפחה, חברים אפילו ברמת התחביב. הראשון שחטף היה הפיליפיני. קראו לו ג׳קי אבל כולם קראו לו הפיליפיני. הוא נכנס על מרמה. הוא היה מנקה בתים של זקנים ועל הדרך מנקה להם את הארנק. הוא לא היה אמור לבלות הרבה זמן. הוא הביע חרטה והחזיר את הכסף אפילו אבל חוק זה חוק. הוא היה גוי ודפק כמה זקנים - סיבה טובה לכעוס עליו ולהרביץ לו אבל זו לא היתה הסיבה שהפכו אותו למזרן. את יודעת, אחד הדברים המפתיעים זה לראות את העיניים שלהם. קודם כל את שומעת את הצעקות, את הבכי. אחר-כך במשך ימים הבנאדם מסתובב בחצר עם מבט של מת, חיוור. לוקחים אותו עד הקצה. בוקר, ערב - בכל הזדמנות שהסוהרים לא בסביבה וכשלא רצו שהם יהיו בסביבה זה מאד קל - בכל הזדמנות הפיליפיני חטף. אנסו אותו, אין איך לייפות את זה. אותי לא אנסו.״
״אני הייתי מתאבדת!״
״נכון? אולי גם אני. אולי גם ג׳קי אבל גם החברים החדשים שלו בכלא חשבו שזה עשוי לקרות אז הצמידו לו שומר, היחיד שלא זיין אותו. התפקיד היחיד שלו היה לדאוג שהפיליפיני ישאר שלם בלי חבל על הצוואר.״
״מזעזע! נורא!״
״כן, זה נורא. אבל אל תדאגי, הפיליפיני בסוף מצא את עצמו. באיזה שלב חזר לו הצבע ללחיים. צבע סגול, קצת נצנצים. הוא השלים את התהליך. התחילו לספק לו תרופות יענו סמים. בכלא קראנו לזה ״תרופות״. הוא קיבל אוכל טוב אפילו השמין. הוא קיבל הרבה כבוד ונחת. נתנו לו מיטה יותר גדולה ובעצם כל מה שרצה. הוא הפך לביץ׳ המושלם. הוא נכנס גנב קטן והפך לתחת מחמד של הפושעים האלו. הוא צחק איתם. שתה איתם בהחבא.״
״נורא! נורא!״
״אל תרחמי עליו. הם עשו אותו אחר-כך א. הכשרות. כשהגיע בשר חדש הוא היה מכשיר אותו. מייצר עוד כמוהו. עוד מזרנים.״
״אוי זה נורא.״
״כן, מה?״
״ומה איתך?״
״איתי? אני חיכיתי. חיכיתי שירביצו לי. חיכיתי שיזיינו אותי. חיכיתי לכל הטוב הזה. הזרים היו היחידים שהפכו למזרנים. זה יותר קל עם זרים מאשר עם ישראלים. לשאר סתם הרביצו כדי לגרום להם לשלם פרוטקשן - מי שיכול בכסף ומי שיכול בעבודה, להיות חייל, להיות בצד שלהם. אבל בי לא נגעו, אפילו לא בשערה.״
״מה? למה?״
״למה?״ הוא צחק ״כשהגיעו אלי כבר ראיתי את כל מי שמסביבי שבור וצייתן. היו לי אלף תוכניות איך להלחם אבל גם ידעתי שהסיכוי הוא מאד נמוך. שקלתי ברצינות לתלות את עצמי. הייתי בן תשעה-עשרה בסך-הכל. עשרים וחמש שנים בחרא הזה? לא עדיף למות?״
״עדיף. אבל אם קיבלת עשרים וחמש, מה אתה עושה פה?״ אמרתי ונמרוד פשוט התגלגל מצחוק
״כשהגיעו אלי, מותק, הגיעו בחליפה. לא פחות מהבוס הגדול בא. הוא נכנס אלי לחדר כששלוש גורילות שומרות על התא. אפילו אחד הסוהרים עמד ממרחק. סוהרים עלאק. הוא בא אלי עם הצעה. הוא בא אלי איש עסקים. אחרי שהתחלנו לעבוד ביחד, אם אפשר לקרוא לזה ככה - הבנתי את השיטה. הפיליפיני וכל השאר היו רק פרומואים. הם נהנו מזה אבל בעיקר הרסו לכולם את הצורה כדי שהפגישה איתי תצליח. שאבוא בשל וזה הצליח להם.״
״תן לי לנחש…״
״את מנחשת נכון, אנחנו הולכים לרוקן את הבני-זונות.״

פתאום נשמעה דפיקה בדלת. ״הנה החבר שלי הגיע״ נמרוד אמר. הוא חייך, קם וניגש לדלת ופתח אותה. ומאותו הרגע הכל קרה נורא מהר. נמרוד נהדף אל הרצפה. איזק צעד לתוך החדר ונעמד מעליו עם אקדח שלוף.
״לא איזק, אל תירה!״ צרחתי ״לא!״
״איך אתה מאיים על ג׳ני שלי???״ איזק שאג על נמרוד ששכב על השטיח וגונן על עצמו בידייו
״בבקשה, איזק - אל תירה בו!״ התחננתי
״יש לך בקשה אחרונה, פרחח?״ איזק סינן וקירב את האקדח לנמרוד
״כן…״ שמעתי את נמרוד לוחש
״כן?״ איזק ענה
״כן. אני רוצה, בבקשה, העלאה״

המשך יבוא...

 



נכתב על ידי
דור כלב
כותב כל יום. משתדל שלא את אותו הדבר.
רוצה להגיב? התחבר


לילה יורד, דור כלב דקת קריאה 6 לספטמבר 2006
האהבה, דור כלב דקת קריאה 1 לספטמבר 2006
העצלות, דור כלב דקת קריאה 1 לספטמבר 2006
הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים ושירים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש