ניוזלטר 17.10

תיכף ה 22.10. אני ממש מתרגש. תיכף ערב הדף הראשון!

בואו - 

נקריא ונכיר ונשתה ❤

אתגר מאה המילים

האתגר נמשך, הסיפורים כאן, כללי ההשתתפות כאן.

כרגע מובילה שני גולד עם ״תן גיורא תן״ אבל who knows... אולי הסיפור החדש שתעלו היום לאתר יזכה!

הסיפורים הנקראים ביותר השבוע

1. גרניום / דור כלב
2. התגלות / רומן רוגינסקי
3. דימה טרנזיסטור / דרור
4. אדיבות / Moraz Y. Brandis
5. שאול טריכטנבאום / אסא וולפסון
6. בלי התחלה / קטנה
7. לינה משותפת / דודו פלמה
8. נוגרה לגבות / אסא וולפסון 
9. 
   

הסיפורים של תשרי

מעגל פינות / רומן רוגינסקי - 17 לאוקטובר

את אומרת שאני משקר, אבל אני רק מעגל פינות. זה לא אני שעשה אותן כל כך חדות.

טוטאלוסט / רומן רוגינסקי - 17 לאוקטובר

"הדרך היחידה לקבל את שווי הרכב היא תאונת טוטאלוסט," אמר אמנון לקרני באחד מאותם ערבים לחים מאוד של סוף אוגוסט, בעודם מעמיסים מוצרים מעגלת הקניות לתא המטען בחניון המרכול '¼ חינם' באזור התעשייה. "הביטוח משלם את מחיר המחירון."

כשאני רץ גם השמש רצה / דודו פלמה - 17 לאוקטובר

צילום ישן של אברהם אילת הזכיר לי סיפור ישן שכתבתי בזמן מלחמת לבנון השנייה. מלחמה יוצרת בי תמיד מין רפלקס התגוננות שדוחק לכסות עליה במילים מחטאות. כן, נכון, גם חטא יש שם לא רק חיטוי. אבל מלחמות מחדדות בי גם כמה הבנות לגבי הקיום האנושי בכלל והקיום בארץ הזאת בפרט. וכמו תמיד, אם יש לכם מה לעשות אל תכנסו לקרוא את הסיפור הזה, הוא בעיקר ידכדך אתכם, כאילו שחסרות לכם סיבות משלכם להיות מדוכדכים...

אנדרואיד / תמר פריש הלביץ - 16 לאוקטובר

"ג'ימי" הוא לוחש לעצמו כמעט בקול רם, "ג'ימי תרגיע", הוא מתנשף, תוך כדי ריצה בין הבניינים הגבוהים, חלונותיהם השקופים אטומים ואלפי עסוקים אינם מביטים דרכם. חריצים בדוגמא שניתן לראות אותה רק מלמעלה ולהבין את פשרה חורצים את הרחבה. הרצפה, חלוקים אפורים מוטבעים לנצח בבטון, מעבירה לו תחושה של חספוס מתחת לסוליות נעליו שנשחקו אך מעט. נעליו השחורות, אלה היפות, ששמר מיום החתונה ועד יום הגירושין, שהוא מוציא אותן רק לפגישות כאלה, בלי שריטות, מבריקות ומצוחצחות. אפשר לחשוב שבאחד מביקוריו (התכופים) בבנקוק, ילד מצחצח נעליים ישב וצחצח אותן במשחה משובחת כשג'ימי, עומד מעליו, עושה לו צל ורגלו האחת מוגבהת על דרגש המצחצח, ובזמן שההוא, הבלתי נראה מצחצח, הוא ג'ימי, מביט למעלה רואה ענן חוצה את גורד השחקים שתחתיו הוא נמצא עכשיו ומנהל שיחה חשובה באנדרואיד שלו, והוא קובע עוד פגישה מיד אחרי שהילד יורק מדם ליבו על הנעל ומשפשף אותה עם בד פלנל עדין במיוחד, רק שלא תישרט חלקת הצבע החדש והיוקרתי של הנעל, נעליו השחורות, אלה שהוא נעל לראיון העבודה (פעם אפילו שאלו אותו אם הוא רוסי בגלל הנעליים) ואלה שהוא נועל לפגישות עם הבנות.

אור ראשון של בוקר / דודו פלמה - 16 לאוקטובר

אוֹר רִאשׁוֹן שֶׁל בֹּקֶר נוֹגֵעַ 

תפיסה עצמית / דרור - 16 לאוקטובר

כשניסיתי לתפוס את עצמי הוא היה מהיר כמו שד וחמקן כמו צל

כיביתי את השמש בתריס

החדר האסור / דודו פלמה - 16 לאוקטובר

תשמעו סיפור שבכלל לא קשור אלינו. אבל אולי בעצם קצת דווקא כן.

מן הרגע הראשון שבו נחתה "אינדבור", החללית החדה כמחט והנוצצת, על פלנטת "דראגונאר", הבחין בנסון באז אולדרין במשהו מוזר. כלומר, בהתחלה הוא לא שם לב לכך. אך ככל שחלף הזמן בו העמיק לחדור אל תוך הפלנטה העצומה (בנסון היה "אנתרופולוג חלל" במקצועו), כך הלכה ההבחנה והתחדדה בו. בנסון לא ראה אנשים עצובים.

"התקווה" / דרור - 15 לאוקטובר

אני זוכר בבירור את הפעם הראשונה. הייתי אז בכיתה ז'. כמה ימים לפני יום העצמאות התכוננו, כלומר, הכיתה שלי לטכס יום העצמאות והשיר נדבק אלי. 

משאלות של לב / דרור - 15 לאוקטובר

"הקבר של רבי נתן" כך קראו למקום. הוא היה מחוץ לעיר, בחורשה הגדולה שהקיפה את עירנו. האגדה מספרת שהוא היה חי פה באזור לפני 500 שנה וממש לפני מותו, שם איפה שהחורשה (שעדיין לא הייתה קיימת), בשדה הפתוח אמר:"כאן יהיה הקבר שלי !". לקח חבל ותחם מעגל, במרכזו אמר: "כאן!". ואז ישב ולחש מיני לחשים והתפלל מיני התפללויות והוסיף: "זאת משאלת לבי, ה' עדי. לא יצמח צמח ולא תחרוש מחרשה ומנוחתי לא תופרע כן יהי רצון..."

דימה טרנזיסטור / דרור - 15 לאוקטובר

"דימה טרנזיסטור" ככה קראו לו כולם. הוא היה מסתובב בשכונה עם שקית הניילון שלו, מלאה בסוכריות מנטה, פירות יבשים, גרעינים שחורים והטרנזיסטור האדום שלו, שדרך קבע היה מוצמד לאוזנו.

הוא היה כבן 65 נמוך ומוצק שיערו כסוף פניו פני ירח וחיוכו נראה תמיד כמתנצל. עיניו בעצב עלום גם שצחק מלוא פיו וחשף את שיני הזהב שלו. לפעמים היה מתהלך ממלמל לעצמו מבטו מבולבל, כאורח בעולמנו זה. פרחחים צעירים היו צוחקים ומצביעים עליו, מנסים להתגרות בו. או אז אני וחבריי היותר מבוגרים או אנשים אחרים שכיבדו אותו היו מגרשים אותם אל משחקיהם.

כולה שואה  / דודו פלמה - 15 לאוקטובר

בשנת 1941 היה א' נער כבן 14 כאשר הוריו מסרו אותו לאלמנה פולניה באזור ששכנו בו פולנים שמוצאם מגרמניה מאז הסכם ורסאי. הייתה זו איכרה שהיה לה משק קטן שבעלה נהרג באיזושהי תאונה זמן קצר לפני כן. הם נפרדו ממנו מהר ונעלמו. כעבור זמן התברר לו שמתו במחנה ריכוז.

א' חי בתחילה במסתור אך משום שהיה נער חסון, בלונדיני ובעל עיניים כחולות יצא עד מהרה מהמסתור והחל לעזור בעבודות המשק החקלאי הקטן. חלב את הפרות ועבד בשדות. כך חלפו להן כחמש שנים וא' גדל והתחזק בעבודות החווה והקשר בינו לבין האלמנה הצעירה התחזק והעמיק. 

התגלות / רומן רוגינסקי - 14 לאוקטובר

נחום נוחר בכבדות, חגית קורעת את החשיכה בעיניה, דרוכה לפתע לרחשים שמתרחשים מעבר לדלת. 

"נחום, אני חושבת שיש מישהו בבית." 

בלי התחלה / קטנה - 14 לאוקטובר

בואי נדלג על כל ההתחלה

בוריס / דודו פלמה - 14 לאוקטובר

בשנת 1984 עבדתי בפרדס שלנו, שנמצא אז ליד קיבוץ אילת השחר. בבוקר היינו יוצאים עם הנץ החמה לדרך, לא לפני שהיינו מעמיסים על הרכב חמישה שישה מתנדבים מחו"ל, סוג של בני אדם שהרבו לפקוד אז את אומת הקיבוצים.

באותו יום עליו אני מדבר הצטרף לצוות המתנדבים מתנדב אנגלי בלונדיני בעל רעמת שיער פרועה שהייתה מסודרת לו על הראש כמו ערימה קרועה של חבילת קש שנשכחה בשדה.

הומו מעפנוס / אסא וולפסון - 14 לאוקטובר

...הידוע גם בכינויו האדם השפוף, או האדם השלישי של הפליסטוקן העליון, התגלה רק בעשור הרביעי של המאה ה-21 על ידי צוות של פליאונטולוגים חלוצים שהשתמשו בשיטות מחקר פורצות דרך מבוססות סמים מנטרלי זמן. כיום שיטות אלו הן כמובן בסיסיות וקשה לדמיין את התחום בלעדיהן. אך שווה לרגע, כדי להיטיב ולהעריך את ההווה, לעצור ולדמיין בהערכה ורחמים דורות נואשים ועיוורים של חוקרים הנאלצים להשתופף על ברכיהם בחום המדבר, לנקות אבק ולחפור בידיהם כדי להרכיב פאזלים עילגים של עצמות וכלי חרס.

סוכות, נכון לעכשיו / סופר סתם - 13 לאוקטובר

יש לי סוכה קצת רעועה שלומית לפני שנים אותה בנתה היא מוארת וירוקה ועוד כל מיני דברים את ההמשך הרי אתם בעצמכם יודעים

נוגרה לגבות / אסא וולפסון - 13 לאוקטובר

אינני בטוח יותר מתי הדבר החל. כל כך הרבה התרחש כבר ועבר. דחוס כמו חלום שנת צהריים. המרפק שלי זז ימינה, עיני מצמצו, טיפת רוק דלפה על חזי. רועמת כמו תוף יום הדין כשהיא מתנפצת על העור השעיר. 

האסם / דודו פלמה - 13 לאוקטובר

כְּבָר מִמֶּרְחָק יָכֹלְתָּ לְהָרִיחַ

אֶת רֵיחַ הַמָּכוֹן שֶׁהִתְאַבֵּךְ בַּאֲוִיר.

אושר / דודו פלמה - 12 לאוקטובר

התעורר לחיים ואפו רטט בהתרגשות, עיניו הציצו לכל עבר כמחפשות משהו. התברר לו שהוא רעב. יד הושטה ומשכה אותו מהכלוב. הוא נעקד ברצועות כשהוא פרוש על גבו ורגליו פשוטות לצדדים. סכין הופיעה והותירה חתך מדמם בין אוזניו. החתך נצרב בקרן אור. מקל מתכת הוחדר דרך החתך פילח את מוחו ונעצר בנקודה אחת. גלי חשמל גרו את הנקודה. עונג פשט בכל גופו. 

גרניום / דור כלב - 12 לאוקטובר

ארבע מאות שתילי גרניום.

אף אחד לא חשבתי שיחשוד.

אתה ידעת שזה רעיל אבל הרוב לא יודעים. 

החלקים של השלם / קטנה - 11 לאוקטובר

יש את ההוא שמספר שהוא פרוד,

אבל בעצם עוד לא.

לינה משותפת / דודו פלמה - 11 לאוקטובר

כמו מרסל פרוסט שיצא למסע בחלל הזיכרון אחר הזמן שאבד, מסע שהחל בניחוחן של עוגיות מדלן, כך קורה לי כאשר אני נתקל במושג "לינה משותפת". ואם אני מניח לעצמי להשתכשך בגליו הרכים של הזיכרון, אני נזכר ביום כזה שהחל והסתיים בלינה המשותפת, עוד בטרם הפכה למושג. 

שאול טריכטנבאום / אסא וולפסון - 10 לאוקטובר

מכל שיטות בחירת המנהיגים בקרב אנשי כדור הארץ, כפי שנסקרו ותועדו בנספחים המצורפים לעבודה הזו, המוצלחת ביותר נמצאה בארץ קטנה בשם הטריטוריה האוטונומית של שאול טריכטנבאום. ארץ שהוקמה באמצע המאה העשרים ושתיים בזמן שבלגיה התפצלה והפכה לשתי ישויות מדיניות שכנות - בלגיבורג ובלגיסטן. (על המהלך הערמומי שאפשר לטריכטנבאום לתפוס את השטח ניתן ללמוד בנספח 8345/א - תעלומת ביצי השליו הכתומות, מלחמת האזרחים הבלגית).

כותב ומוחק / Boaz Barshay - 9 לאוקטובר

בסוף היום דמיון הופך למציאות 

ומציאות לדמיון אני מוצא את מה 

אדיבות / Moraz Y. Brandis - 9 לאוקטובר

אני אדיבה. אדיבה מדי כנראה. מתחשבת. למשל, אני תמיד מותחת היטב את השוליים של הניילון הנצמד על המשור הקטן של האריזה, אחרי שאני תולשת חתיכה. שלא יהיה קשה למי שישתמש בו בפעם הבאה. אם אני הולכת על מדרכה צפופה, תמיד אלך מצד ימין, להשאיר מקום למי שבא ממול. אפילו שחוקי התנועה של כלי רכב לא חלים על הולכי רגל. אני יודעת, אבל מצפה שאנשים יאמצו את הכלל הזה. ושיסתכלו לאן שהם הולכים. 

כותב ומוחק / Boaz Barshay - 7 לאוקטובר

נסיכה נטושה / קטנה - 7 לאוקטובר

צלצול ההתראה בנייד שלו סימן שהגיע הזמן להתקפל ולצאת. הוא סיים לנסח את המשפטים האחרונים במייל לאדוארד מהמשרד בטקסס ותזמן את שליחתו לבוקר של מעבר לים, חצות וחצי הלילה, יודע שהוא לא מתכוון לחזור אחרי האירוע למשרד. 

  "רותי, תהיה מלאכית ותסגרי פה אחרי, בסדר?" הוא אמר ורכן לעבר המזכירה המבוגרת שהביטה בו מבעד למשקפיה. הוא נשק לה על לחי ימין, מתעלם מהקמטים. אם אימא הייתה בחיים, זה בטח היה מרגיש ככה. לנשק אותה. עברה בו מחשבה מהירה.

מי / ש.ד - 7 לאוקטובר

הֵי, הֵי,

אֶת מִי זֶה בִּכְלָל מְעַנְיֵן

שִׁירָה יְצִירָה

לְכוּ כֻּלְּכֶם לְהִזְדַּיֵּן

כת-נוען / ICייסי - 7 לאוקטובר

הוא עצר אותי בבהלה. לא עשיתי דבר פסול. לפחות לא ידוע לי מה הפסול שעשיתי. נאחזתי אימה שהוא מתחזה. הזכרתי לעצמי שזו רק הפראנויה.

כותב ומוחק / Boaz Barshay - 7 לאוקטובר

איך שאתן לזמן לחלוף על פניי

הוא ייתן לי לחלוף על פניו

שלושים וחמש שנה / תמר פריש הלביץ - 6 לאוקטובר

שלוש וחצי ובית הקברות מלא מפה לפה, בארבע, האזכרה הממלכתית. לא שלמישהו אכפת מהממלכתיות הזאת, אבל התאריך, מביא רחוקים כמו גם קרובים לעמוד ליד קברם המטופח של הבנים. י"א בתשרי, שלושים וחמש שנה אחרי היום בו נעצרו חיים בחולות המרחבים של סיני.

טיול שנתי / סופר סתם - 5 לאוקטובר

כל הבנים קוראים לי מאחורי הגב "עמית הנותנת" או סתם "המזדיינת" אני יודעת את זה, כי אני רואה אותם מתלחששים יחד עם מלכת הכיתה מיטל ושתי ה"סגניות" שלה, סיגל וליאת. זה מעצבן. זה מעצבן בעיקר כי שהם באים לקחת את מה שהם צריכים ,אני רואה את הפחד שלהם בעיניים, מרגישה את הרעד שלהם בידיים ואת אבריהם המפוחדים והרפויים עד שאני עוזרת להם להכנס לזה. ככה בחבורה הם חכמים גדולים, יודעים להתנשא להרגיש מיוחדים כאילו הצליחו להיות מעליי, כאילו הם טובים ממני. כל אחד שבא אליי יוצא ממני עם חיוך על הפנים כאילו הצליח לעבוד עלי, לזיין אותי. אבל אותי אי אפשר לזיין, ממני אי אפשר לקחת. כי זה מה שאני רוצה ואוהבת, אז גם אני לוקחת.

קצרצרצר / קטנה - 5 לאוקטובר

עם כל חדירה שלך,

אדים / תמר פריש הלביץ - 5 לאוקטובר

בבוקר רוג'ר הבחין בטביעת אצבע שמנונית מתריסה בטבור הראי הענק, זה היה בזמן הגילוח והמים הרותחים כיסו את הראי באדים סמיכים. רוג'ר אהב את המלון הזה, עם החלונות הנשקפים לשדרה שלמטה, העצים הנוקשים על הזגוגיות מבחוץ, וחדר האמבטיה, המרווח והמואר והנקי ללא רבב. 

סובב אנפורנה / Moraz Y. Brandis - 5 לאוקטובר

א' ואני בני עשרים וקצת, טיול אחרי צבא. בקר ראשון וכבר רבנו; בברך ימין מתחיל כאב.

כסף / סופר סתם - 4 לאוקטובר

מה שיש לי בראש זה

כסף כסף כסף כסף כסף כסף כסף כסף כסף כסף כסף כסף כסף כסף כסף כסף כסף כסף כסף כסף כסף כסף כסף כסף כסף כסף כסף כסף כסף כסף כסף כסף כסף כסף כסף כסף כסף כסף כסף כסף 

הקול הגברי / קטנה - 2 לאוקטובר

הבטחתי לספר מה אני חושבת (כן, אני אישה. סקופ!!) שגברים חושבים, כקונטרה לרשימה הנשית הקודמת המקבילה "כל סודות האישה". קדימה! דברו בציונים.

רחב / קטנה - 2 לאוקטובר

את אשמה בזה שאת מרגישה כמו זונה!

סטנדאפ / סופר סתם - 2 לאוקטובר

הוא עלה לבמה, רועד. זיעה קרה נוטפת על גבו. קילל לעצמו "כוסאמק...לאן הכנסתי את עצמי" ובכל זאת להיות על במת סטנדאפ זה היה חלום שהוא היה חייב להגשים פעם אחת 

אהבת נעורים / סופר סתם - 2 לאוקטובר

בסופו של דבר עבודתו בחברת הרכבות סיפקה לו שכר נאה, דירה עם מרפסת המשקיפה לטירגארטן ואפשרות לחופשה שנתית באיביזה יחד עם אהובת הנעורים שלו אלזה. שם היו נוהגים להשתזף בעירום ולחלום איך לעת זקנה יחיו יחדיו בדירת קיץ קטנה המשקיפה לים התיכון החמים והרגוע.

תן גיורא תן / שני גולד - 2 לאוקטובר

אני חיה בחופשה מקומית, עם המחשב הנייד והספרים הישנים. קמה בבוקר, לכוס תה עם לימונית מהגינה של גיורא השכן. אני גונבת לו לימונית כבר כמעט חמש שנים. 

מוצצת / קטנה - 2 לאוקטובר

  סליחה! היום שוב קיללתי. אבל דווקא כן התכוונתי. 

נעלתי את הלסתות וחשבתי שאצליח להחזיק את כל הגועל בפנים. כמו לבלוע את טיפות הקיא הראשונות לפני שהכל מתפרץ בלי שליטה. אבל לא הצלחתי. 

מצולות / סופר סתם - 2 לאוקטובר

בוריס הצילו!!! האזעקה יללה, יללות קורעות עור תוף, יללות של סוף ודאי. וכך זחל בנחישות לעבר נקודת הלחץ. סביבו, אורות אדומים מהבהבים, מים זורמים מכל חור וחמצן שהולך ואוזל בריאותיו הצורבות. למרות שרגליו המרוסקות האיטו אותו הוא המשיך בנחישות לעבר הנקודה.

פספוס במאה מילים / דור כלב - 2 לאוקטובר

הייתי אומר לך הכל. אבל במקום, בחרת לא להופיע. קבענו בחמש. חמש וחצי גם היה עובד. חיכיתי לך - על מי אני עובד? - חיכיתי עד שהשמש שקעה. הילדים הפסיקו לשחק ומקלטי הטלוויזיה שידרו במקהלה את חיים יבין לרחוב. תקופה אחרת. את זוכרת?

שנה טובה / קטנה - 2 לאוקטובר

בדיוק כמו סקרלט אוהרה שעומדת בראש גרם המדרגות, כמו החתן המחכה לכלתו כדי לכסותה בהינומה, כשם שחוף הים ממתין לגל שיחזור כך ממתינה השנה החדשה לרגע הנכון להיכנס.

אלה ואלינה - חלק I / Moraz Y. Brandis - 30 לספטמבר

חיה מתה / קטנה - 28 לספטמבר

היא שנאה את היום הזה, כאילו שהיא באמת חייבת. 

30 / סופר סתם - 28 לספטמבר

"Happy birthday to you! happy birthday to you!" כך הם שרו לו החבורה העליזה שלו, אז כשישב עם שלושת חבריו הטובים ביותר במסעדה איטלקית עדכנית ברחוב בזל וחגג איתם את יום ההולדת ה-30 שלו. כוסות השמפניה הונפו באוויר. זו הייתה הפעם הראשונה שהוא שתה שמפניה. שמפניה שסימלה כניסה לעשור חדש...