יאוש

תמר פריש הלביץ
שישי 18 לאוקטובר, 2019 · דקת קריאה

"אני פשוט מיואשת מכם, את יודעת מה זה יאוש? שעות אני על הקו, למרות שהכרזתם שאצלכם אין זמני המתנה ותאמיני לי, התיאשתי!"

האשה צורחת לי באזנייה, היא אפילו לא מספרת מה הבעיה ואני אפילו לא מצליחה להשחיל מילה כדי לעזור.

היו לי כלב טומי וחתולה נורית. טומי הזדקן ובסוף נאלצתי להרדים אותו. נורית, היתה קשורה אליו בעבותות, מתכרבלים חורף וקיץ לשינה משותפת, יוצאים לטיולים בשדות המושב, היא מקרצפת את אזניו החירשות, הוא מחזיר לה בליקוקיי אהבה. מת, ונשבר לה הלב, כמו זוג נשוי חמישים שנה, באש ובמים, ונורית שבועיים אחרי מותו, הלכה גם היא ומתה ונותרתי לבד. זה יאוש.



נכתב על ידי
תמר פריש הלביץ
רוצה להגיב? התחבר


הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים ושירים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש