כשהוא כותב הוא יודע

אסא וולפסון
שלישי 29 לאוקטובר, 2019 · 2 דקות קריאה

כשהוא כותב הוא יודע. חוץ מזה הוא מטומטם גמור. היא יודעת וסולחת ונותנת לו את הספייס שהוא צריך. ומקללת את עצמה שהיא כזו נרקומנית של מלים. 

הוא קם מטומטם, נוהם משהו לעברה והולך להשתין. הוא שב אל החדר מטומטם ולעתים זורק אליה איזה מבט או מילה. היא מחזירה ביובש. היא אולי מכורה, אבל היא לא סמרטוט. הצורך לחלוק קרבה נמחץ לפני שנים. בשביל זה יש לה כלב. אולי יום אחד לא רחוק יהיה לה גם חבר, אם זה ימשיך ככה. 

אבל כשהוא מתיישב ליד המחשב שלו, היא נדרכת. הראש שלו מתנדנד, הגו מזדקף, הוא מעיף מבט מסביבו, לוקח נשימה עמוקה, והאצבעות מתחילות לתקתק. 

לאילנה וג'ודי היא מספרת. הוא שומר את כל האנושיות שלו לדף. כאילו הוא מזקק אותה למשהו חד ויקר וזוהר ועמוק ללא גבול. כמו איזה חד קרן, או בודהה, או האמת שבקצה האופק ובתחתית הנשמה. הוא מוזג את זה החוצה. גם האהבה שלו אליה נמצאת שם. נמזגת החוצה עם השאר. היא תמיד הראשונה שקוראת. 

איך זה קרה אין לה מושג. אולי הוא ביקש משאלה לא נבונה מאיזה ג'יני. אולי הייתה לו תאונה עם מעבד תמלילים רדיואקטיבי. כשהם הכירו הוא כבר היה ככה. קראה משהו שלו, התמכרה. כמו הרבה אחרים. באה לפגוש אותו והזמינה אותו לקפה. יצאו כמה פעמים. שכבו. התחילו לחיות יחד אחרי חודש או שניים. וכאילו נסגרה מאחריהם איזו דלת של אלף שנים.

כשהוא מסיים לא נשאר דבר. לא בשבילה ולא בשבילו. הוא גורר את עצמו בקושי אל הספה ונשמט שם כמו חתול נגוע באיזו צרעת עצב מוזרה שמאכלת אותו מבפנים ומותירו לו בדיוק די כדי לנשום. 

והיא זונה בת זונה. מוציאה הדפסה של מה שהוא כתב ומתיישבת, רחוק ממנו, כי לא נעים להרגיש מה שנודף ממנו עכשיו, ומזריקה לנשמה את הזהב הטהור הזה. 

אישה טובה ממנה הייתה עוזרת לו לצאת מזה. מחפשת לו עזרה. לא נותנת לו לכתוב במשך תקופה אולי, ושיזדיינו הקוראים, והתמלוגים וההוצאות והסוכנים. אבל היא לא. והמחשבה שיאבד את זה, שיבזבז את זה, היא מזוויעה. פשע נגד האנושות. 

אבל הלילה, משהו השתנה. היא מסיימת לקרוא בתחושת החמצה. זה לא יותר מאשר בסדר. היא מרימה אליו מבט מופתע והוא מחייך אליה חיוך רפה בחזרה. ומלטף את רודי ג'וליאני שבא ללקק אותו, מנפנף בזנבו. זה לא יותר מאשר בסדר. ומשהו בה פתאום נרגע כי מותר לנשום עכשיו בקלות. להתיישב לידו ולשתות ביחד בירה בשתיקה נעימה. ואין צורך יותר שדוחק. 

בחוץ נושבת רוח, עוד כמה ימים יתחילו הגשמים. ואין לדעת מה יהיה אחר כך. 



נכתב על ידי
אסא וולפסון
הדף נקרא 62 פעם
רוצה להגיב? התחבר


הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים ושירים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש