האוהל הלבן

קטנה (מרב בן-שושן)
חמישי 31 לאוקטובר, 2019 · 4 דקות קריאה

  הם כבר החליטו שהם הולכים על זה כמה פעמים אבל תמיד התאכזבו ועזבו את המקום בלי לעשות דבר ממה שתכננו. משום מה בטלוויזיה ובסרטים זה נראה קסום ומרגש ומעקצץ בקצות האצבעות, אפילו רק מלחשוב על זה: להגיע עם אשתך למסיבה ולשחרר אותה לבלות ללא הגבלה, ולקבל אותה חזרה אחרי כמה שעות כשריח גברים אחרים עליה וריחותיה מרוחים על ספות, שולחנות וכמה איברים גבריים זקורים במיוחד. ואף אחד מהם הוא לא אתה או שלך. פשוט כי אתה היית עסוק באותו זמן עם כמה נשים אחרות, בשלות ורטובות במיוחד. אבל בכל פעם שהם ניסו, זה נראה והרגיש כמו חיקוי זול של הדבר האמתי. במקום וילה, הגיעו לדירה בקומה שלישית בלי מעלית. הספות העור כוסו בסדינים צבעוניים, ובכלל כל האווירה הסקסית והמסתורית הזכירה יותר סרט פורנו סוג ז'. הם כבר חשבו לוותר על כל הרעיון ולהסתפק במשיכה החייתית שבערה בהם ובביקור החודשי בחנות הצעצועים שלהם, כפי שכינו אותה בצחוק, זו שסיפקה להם רעיונות חדשים לגיוון ועניין.

  אבל כמו כל פעם מחדש, הוא התחיל להרגיש קצת חדגוני והיא ידעה לנחש מתי הוא יירד לה ומתי יעסה את פטמותיה. כאשר הוא ידע כמה זמן היא תמצוץ לו בשניות ועד לאיזה עומק הוא יצליח להכניס את הזין לתוכה, הם היו צריכים רק להביט האחד לשני בעיניים, אפילו בלי לדבר, הם ידעו שהגיע הזמן לנסות שוב.

  היא סידרה בייביסיטר ללילה שלם, הוא קנה חבילת קונדומים חדשה. הם קיבלו רק קריאת כיוון כללית. לא ידעו לאן נוסעים אבל ידעו שיקבלו סמס בדרך. כשהתחילו את העליות לכיוון ירושלים ההודעה הגיעה: "תחנת הדלק שורש. 5 דקות לתזוזה". האוויר הפך דליל פתאום ברכב ושניהם ביחד פתחו מעט את החלון. הוא לחץ בחוזקה על דוושת הדלק מפחד לאחר להזנקה, כאילו מדובר בריצת מרתון ולא בבילוי סוער. זה הרגיש להם רציני פתאום ולא חלום.

 

  בתחנה חנו כבר עשרה רכבים. ג'יפים עירוניים מבריקים. הם עצרו והביטו. כולם נראו נקיים ומטופחים, זה נראה מבטיח הפעם. הם החליפו מבטים והיא נישקה אותו נשיקה חטופה אבל הגניבה את הלשון פנימה וידה גלשה באופן טבעי לזין שלו שהכיר לה טובה וקרץ לה מתוך המכנס הצמוד מידי שבחר.

  הרכב המוביל: האמר לבן, הבהב פעמיים והחל להוביל את השיירה הארוכה דרך היישוב עד לסופו. הם המשיכו לנסוע בחשיכה בין גבעות ירושלים. לאחר מספר דקות של נסיעה על כביש כורכר לבן, מרחוק הבריק להם אוהל לבן גדול, מתוח בין מספר עצים, היה נדמה לו שהוא רואה גם בריכה או מעיין, הכל היה חשוך מאד.

  הרכבים חנו בזה אחר זה וכיבו את האורות. הם נכנסו לאוהל שהואר במאות נורות לד קטנטנות וגרמו להכל לנצנץ כמו אלפי גחליליות. צ'ייסרים בכוסיות קטנות חיכו להם, וכולם כמו לפי אות השיקו כוסיות אלו עם אלו. העיניים הצטלבו והידיים נלחצו. חיצים בלתי נראים נשלחו והזוגות נתפוררו והתגבשו שוב במרקם חדש. על רצפת האוהל נפרשו מזרנים והמוני כריות בגוונים וגדלים שונים ריפדו את התשוקה.

 

  הוא צד את עינה של בלונדינית גבוהה ענודה בשרשרת פנינים ומבטה מהוסס. הוא לחץ את ידה של אשתו מסמן לה כי ניתן להתחיל, היא החזירה לו לחיצה. הוא חצה את האוהל וניגש לברך לשלום את הגבוהה. היא עפעפה בריסיה ולחצה את ידו. הם ניגשו לאחת מפינות האוהל והשתרעו על זוג כריות אדומות עצומות. מזווית העין הוא ראה גבר שחום מחבק את אשתו. הוא נדרך אבל השתדל לא להסתכל. הבלונדינית שתתה עוד כוסית ופתחה לאט את כפתורי חולצתה. הוא אהב לגלות שהיא ללא חזייה, פריט לבוש מיותר לחלוטין מבחינתו. הוא שלח את ידיו לכיוון פטמותיה הזקורות והתכופף לטעום אותן. הקור מקוביות הקרח שבמשקה שלו הקשיח אותן אף יותר. היא נשכבה על הכרית לאחור ופיסקה את רגליה. היא החלה להיאנח כשהוא גלש עם לשונו מטה. כמצופה היא היתה רטובה וחמה ומוכנה לגמרי לזיון. הוא כעס על עצמו אבל לא יכול שלא להרים מבט מבין רגליה הפסוקות ולראות מעל החזה העגול שלה את אשתו והשחום בפינה הנגדית של האוהל.

 

  אשתו היתה כבר לגמרי תוך כדי. השחום עמד מאחוריה והפה שלה פינק גבר אחר שכרע מולה. לשונה עולה ויורדת, מסובבת ויונקת אותו. היא חשה במבטו. סובבה את ראשה ימינה ותקעה בו מבט. הוא הסיר את עיניו ממנה, משתדל להתרכז בתחת העגול והחטוב של הבלונדינית שכורעת מולו על שש. היא הגישה לו את ישבנה שהאדים לאיטו לאחר מספר הצלפות. הוא ריכך את הפתח והחדיר את עצמו בבת אחת. מתעלם מבקשתה להאט. הוא הדף את עצמו החוצה, חיכה שנייה ודחף שוב פנימה, מרים את עיניו ונתקע במבטה של אשתו מהקצה השני של האוהל. היא שכבה עם גבה על כרית גבוהה, גדולה, ראשה נשמט לאחור ומספר זוגות ידיים חודרות אותה ובוחשות בתוכה. עיניה ריקות מכל אמירה. הוא לא יכול היה להפסיק להביט בה ונראה כאילו נכנס לסוג של דיבוק בו הוא מזיין את הבלונדינית באותו הקצב בו האחרים זיינו את אשתו.

 

הוא לא יפסיק לפניה. היא לא תפסיק לפניו.

ורק קולות פרימת הקשר בין נשמותיהם לא נשמע מבין קולות האנקות באוהל הלבן.



נכתב על ידי
קטנה (מרב בן-שושן)
משתעשעת פה.
רוצה להגיב? התחבר

תודה מאדרפאקר
🙏 נעלמת... טוב שחזרת
קטנה (מרב בן-שושן) כתבה לפני 8 חודשים

👌
מאדרפאקר כתב לפני 8 חודשים


הירשמו עכשיו לדף!
מבטיחים לא לשלוח ספאם במייל,
רק סיפורים ושירים.

כניסה מהווה הסכמה לתנאי השימוש