ספקולציות

דרור
חמישי 31 לאוקטובר | 9 דקות קריאה

1994 אני רואה מודעה על תחרות הסיפור הקצר של הארץ ואני תמים שכמותי ישב וכתב את הסיפור הזה (אני עדיין מחכה לתשובה ...) והסיפור יש לו קסם מיוחד של סיפור ראשון 

 

שלום חדד הניח את טופס הלוטו על השולחן ,והביט בו מהורהר. הרים אותו שוב וקירב אותו אל פניו בודק את המספרים מנשק אותו ,ומניח אותו שוב על השולחן, ידו האחת מלטפת את הכרס ההריונית, וידו השניה משחקת בשפמו שפם רס"ר.

"ברוריה! ברוריה !!!" החרידו הצעקות את הבית."מה ??" נשמעה צעקת התשובה. "בואי לנשק את  הטופס" "מה ?" צעקתה נשמעה שוב ."לוטו בואי לנשק אותו"…ברוריה אישתו  שידעה ימים טובים יותר ,בשמלה שידעה ימים טובים יותר ,מנגבת את ידיה בסמרטוט שלא ידע יום אחד טוב התיישבה ליד שלום מביטה בו ובטופס חליפות " נשקי אותו !!" אמר שלום.

"כבר חמש שנים אני מנשקת אותו ,ולא עוזר כלום!!" "מה לא עוזר ?!" שואל שלום "כלום " עונה ברוריה שלום מביט בה חוכך במחשבתו "וואלה לא חשבתי על זה " לוקח את קצה שרוול חולצתו ,ומנגב את הטופס .

מסתכל על ברוריה "אולי בלי נשיקות נזכה הפעם !".

"עשר מיליון " אומרת ברוריה ,עשר מיליון" חוזר אחריה שלום שניהם מביטים בטופס "מה יהיה אם נזכה ?"

מנצנצות עיניו של שלום."אהה לא נזכה " מבטלת בתנועת יד ברוריה "סבתא שלי זיכרונה לברכה ,תמיד הייתה אומרת "כסף לכסף כינים לכינים" באמת בדקתי היום את הראש של אילנית הוצאתי לה שלוש כינים מהראש …"

"מה כינים עזבי אותך מכינים " קוטע אותה שלום ,צריך להאמין באלוהים ,צריך להאמין בצדק ,צריך להיות צדק בעולם כמו הפרשן הזה נו משירים ושערים נו… "מגרד בראשו " חנן זהו חנן ,נו עם השם של מכונת כביסה" "איזה כביסה ?" שואלת ברוריה "נו כמו של השכנה של בת דודה שלך רחל" עונה שלום "הג'ינג'ית ?"

שואלת ברוריה "לא !! הקטנה השחרחורת ""אהה" קולטת ברוריה" שולמית !!" " זהו!"  נאנח שלום "איזה מכונת כביסה יש לה ?" "קריסטל " עונה ברוריה  "זהו!!" מחייך שלום "חנן קריסטל וואלה אחלה פרשן ,את שומעת הוא תמיד אומר צדק פואנטי,  פונטי  משהו כזה ,תאמיני לי צריך להאמין "…

"מה זה פואנטי ?" שואלת ברוריה ומסתכלת עליו שלום מופתע קצת מהשאלה "לא יודע אבל אני חושב שזה סוג של צדק ,כמו שיש גבינה 9% ,גבינה מלוחה ,גבינה קשקוואל יש צדק טוב ,וצדק לא טוב ,וצדק פואנטי אני חושב " … מביט בה שלום ומשחק בשפמו. "מה יהיה  אם באמת נזכה ?" מנצנצות הפעם עיניה של ברוריה "עשר מיליון"… ממלמל לעצמו שלום וחיוך קטן של נחת מרוח על פניו ."נקנה בית ארבע חדרים !" קובעת ברוריה ",ונשלם סוף סוף את שני המשכנתאות"

"כן" אומר שלום, ומהנהן  בראשו "אבל למה ארבע חדרים ?חמש חדרים זה מה שאנחנו צריכים !" ,ומונה באצבעותיו "חדר לנו חדר למנשה ,חדר למיטל חדר לאילנית ,וסלון ,וחצר ענקית עם מלונה חמישה כוכבים לעימנואל ! " … שלום מסתכל על ברוריה "האכלת אותו היום ?" "בטח" עונה ברוריה מהורהרת "אתה יודע אני חושבת שהוא צריך משקפיים " שלום מחייך ,ומנענע בראשו "מה?" אומרת ברוריה "מטומטמת אחת כלבים לא לובשים משקפיים ".ברוריה מרצינה פניה "אבל ראיתי בסרט ביום שישי "… שלום צוחק בקול רם יותר "רק בסרטים כלבים לובשים משקפיים" " כן ?!" תוהה בינה לבין עצמה ברוריה " לא ידעתי …"משתרר שקט  לכמה שניות שלום מריח את בית שחיו ,וברוריה מסתכלת עליו בגועל ,ואומרת ": נטוס לחו"ל אולי אפילו לאמריקה …" מה ? " מתעורר שלום מעיסוקו "אמרתי שנטוס לאמריקה " צועקת ברוריה "רק אמריקה ? נטוס מסביב לעולם ב… ב..שבעים יום  ,אני יקנה אוטו אמריקני ארוך בצבע כסף מטאלי "…מפנטז שלום "ואני יקנה איזה חמישים שמלות … ככה יפות מהמשביר  …ומעיל כמו של יעל אבוקסיס ""כן " מהנהן שלום "ומה תקנה לי ?" מחייכת ,ומתקרבת אליו ברוריה "מה מה אני יקנה לך ?" שואל בתמיהה שלום "מתנה " מניחה את ראשה על כתפו שלום קם לפתע ומסתכל עליה במבט מוזר"אני לא בין אותך  מה את רוצה, בית חמש חדרים ,ומלונה קיבלת אוטו אמריקאי קיבלת מה את עוד רוצה ממני ??",ורוגז קל נשמע בקולו של שלום.

"טבעת ! טבעת יהלום אני רוצה ! "פוסקת בהחלטיות ברוריה "טבעת שמבעת !!" עונה ברוגז שלום טבעת זה שטויות ,ויהלומים זה חארטה !!" " אני רוצה טבעת יהלום מתנה ממך ,אני לא מקבלת ממך מתנותלא מקבלת כלום …  אתה אתה  סתם קמצן !"… רוגזת גם ברוריה .שלום מסתכל עליה כלא מאמין ,"אני קמצן !?" צועק שלום "אני קמצן !!?? כשהתחתנתי איתך  היה לך  פה קטן עכשיו אני רואה…  בור ,איזה בור מערה… ג'ורה ענקית זה מה שאני רואה במקום פה …""לי יש ג'ורה ? לי?? אתה מכוער ושמן ! כן… בטח אתה חושב לשמור את העשר מיליון לעצמך ? ומה עם המשפחה שלי אהה ? אמא שלי? אחים שלי ? "… "משפחה שלך ?? " צועק בזעם שלום עדיף לתרום את הכסף ליאסר עראפת … מאשר לתת אותו למשפחה שלך ,זאת משפחה ? זאת מאפיה לא משפחה !!.."דמעות של זעם בעיניה של ברוריה כשהיא קמה "אמא שלך יותר טובה ?? המכשפה הזאת ! למה אבא שלך ברח ממנה אהה? הרוע נוזל לה מהפה"…

שלום המום במקצת "זה מה שאת חושבת על אמא שלי ? ,ואמא שלך יותר טובה ? אמא שלך מפחידה ! היא מפחידה את הילדים שלנו, למה את חושבת הם לא רוצים ללכת לסבתא ? בגלל שהם מפחדים … הם מפחדים ממנה בגלל זה ! ".דמעות זולגות על לחייה של ברוריה היא מנגבת את הדמעות וצועקת "לך לעזזל !!" רצה, ומסתגרת בשירותים בטריקת דלת ."איזה אישה זאת " נאנח שלום ,וממלמל לעצמו "כמו ילדה" שלום מסתובב חסר מנוחה בחדר ,ומתיישב מהורהר  לדקות אחדות .קם וניגש לשירותים משדל את ברוריה לצאת "ברוריה ברוריה ! צאי אל תהי ילדה קטנה … ברוריה הילדים יחזרו עוד מעט מה הם יחשבו אהה …?""לא רוצה !" עונה ברוריה "צאי נו!" ממשיך לשדל אותה שלום "ואם הם ירצו פיפי אהה? זה לא יפה ברוריה ! "לא יוצאת ולא רוצה לשמוע אותך ! "צועקת ברוריה את תשובתה.

שלום חוסר לסלון ,ומתיישב . לפתע קם ומסתכל מסביב ,ופונה בחצי שאלה חצי קריאה "קול מספר ? קול מספר ? אני יודע שאתה פה אני רוצה לשאול אותך משהו !"

ובכן קוראים יקרים חל כאן מפנה דראסטי  אני ,כלומר "הקול המספר" הופתעתי כן שלום הפתיע אותי כבר 20 שנה (!!) שאני קול מספר עם ניסיון רב בסיפורים  הקצרים ("החלוק הכחול של סבתא"1978 ," קשקשתי לך סיפור "1981" שתים עשרה ורבע בול !" 1988 ) ועוד…

ובכן קוראי היקרים  שלום תפס אותי כמו שאומרים "עם המכנסיים למטה" פעם ראשונה שגיבור של איזשהו סיפור פונה אלי ישירות !!!! ,ולמען האמת חששתי אפילו פחדתי  מתוהו  שעלול להיווצר בעולם הספרות ובסיפור הזה בפרט  לכן החלטתי לענות בקצרה ,וברשמיות ,ולהמשיך בשלום עד סוף הסיפור.

כן?! עניתי "לקח לך הרבה זמן לענות"מיד תקף אותי שלום ,החלטתי לשמור על איפוק." תשמע אני לא רוצה להתערב בסיפור שלך ,וכל זה אין לי אפילו זכות לעשות את זה אבל תגיד אני לא צודק "? מה הכוונה שלך עניתי שלום חייך"  בחייאת "קול מספר" היא לא קצת ,שלום סובב בורד דמיוני ליד רקתו אתה יודע …" מה ? עניתי "קוקו !!,היא לא קצת קוקו ??".

החלטתי  להמשיך בטון הרשמי ,ולחזור כמה שיותר מהר לסיפור המקורי ,והבטוח לא יודע… אסור גם לי (מה שהיה נכון) להתערב בסיפור. שלום ניראה מקבל את התשובה אבל תקף בשאלה אחרת "והכרס אולי אפשר כרס יותר קטנה מה זה גיבור של סיפור עם כרס כזאת ?" נשכתי את שפתיי ,ועניתי בסבלנות אתה מבין אני רק " הקול המספר" אני צריך להיות אובייקטיבי אסור לי לשנות כלום בסיפור עניתי לו תשובה שנראתה  לי מצוינת. 

ברוריה פתחה בזהירות את הדלת "אוהו, הנסיכה של מונקו יוצאת מהשירותים" מקנטר אותה שלום "עם מי דיברת ? " שואלת אותו ברוריה "עם אף אחד !" עונה שלום "דיברת עם מישהו ,שמעתי אני לא חרשת נו ?" שלום נאנח ,ומביט עליה "דיברתי עם הקול המספר" "עם מי!?" שואלת בתמיהה ברוריה "הקול המספר"מסביר לה שלום כמו לילדה קטנה "הקול המספר מה זה ?" שואלת בתמיהה גדולה יותרברוריה .שלום מנענע בראש ו"הקול המספר זה איש שמספר את הסיפור שלנו "מסביר לה לאט שלום "מה הוא מספר עלינו עכשיו ?" מופתעת ברוריה "כן !" עונה שלום "גם עלהשירותים ?" מנסה להבין ברוריה "כן ,הכל גם השירותים "עונה ברוגז שלום. 

ברוריה מסתכלת מסביב "קול מספר?" גם היא פונה אלי ,ובכן קוראים נאמנים זה עובר כבר כל גבול שני גיבורים (!!) פונים אלי ,ועוד שני גיבורים "לא מי יודע כמה" כמו שאומרים .בלי שמחה ובדאגה מסוימת עניתי גם לברוריה כמו שאומרים…"the show must go on " …

כן ,עניתי "אתה מספר את הסיפור לא ? כן עניתי, ברוריה מסתכלת בחשש מסביב ,"באמא שלי תגיד לי מי צודק ,הוא לא קמצן ? עשר מיליון ושום גרוש שום כלום למשפחה אהה.?רק לעצמו  באמא שלך קול מספר זה לא מעצבן ?" אני מצטער אבל אני רק קול מספר אסור לי להתערב בסיפור אני צריך להיות אובייקטיבי  עניתי.

"אהה" מהנהנת בראשה ברוריה ,ופונה לשלום בשאלה "מה זה אובייקטיבי ?" שלום מסתכל עליה, ומכחכח  בגרונו  "אובייקטיבי זה …" זה באמצע יעני לא לפה ולא לשם את מבינה "? "כן" עונה ברוריה .שניהם מתיישבים בסלון כבר לא כל כך רחוקים אחד מהשניה ,ומדי פעם מגניבים מבט אחד לשניה .השתרר שקט מתוח לכמה דקות נאנחתי בהקלה מנסה למצוא דרך לחזור לסיפור המקורי.

בעודי חושב פנה אליי  שלום שוב: "קול מספר ? ,קול מספר?  הפעם איבדתי קצת  שליטה ,ואמרתי משהו שאסור להגיד בוודאי ל"קול מספר" אמרתי לו: אתה יודע שאתה נודניק ! הוא ענה "כן " ,והמשיך כאילו לא קרה כלום "קול מספר ,יש לי רעיון שחשבתי עליו מתחילת הסיפור" מה ? שאלתי בסקרנות מסוימת "תעשה לנו טובה " המשיך שלום ,והסתכל במבט אוהב בברוריה ,"אולי במקום לוטו 10 מיליון ,אתה יודע זה גדול עלינו ,ואנחנו סתם רבים בגללו ,אולי תעשה אני יודע… איזה חיש גד 200,000 שקל ,תפור עלינו נחזיר את שני המשכנתאות ,ונעשה איזה טיול  כזה קטן של כל המשפחה בטורקיה ,וזהו… תאמין לי לא צריך יותר …

מה אתה אומר ?"שמעת ? שמעת ??" שלום צעק "שמעת !!???? " שלום הסתובב בחדר קצת מפוחד 

"ש מ ע ת   א ו ת י ! ק ו ל  מס פ ר ? ? ?"…

לא עניתי. זה כבר היה יותר מידיי בשבילי .פניתי למחבר ,הדיי הויכוח נשמעו היטב בעולם הספרות .דווקא חיבבתי מאד את שלום ,וגם קצת את ברוריה אבל המחבר… הוא המחבר he is the boss הוא התרגז עליי 

בעצם יותר נכון הוא זעם כן זו המילה הנכונה שבכלל יצאתי להגנתם ,הוא דיבר על אנרכיה ,על כאוס בעולם הספרות הוא שאל(וגם ענה) אם  הגיבורים של דוסטוייבסקי  מתמרדים בו  לא ! של עמוס עוז מתווכים  איתו

לא ! .לא עניתי (שוב) מה יש לי להגיד ? הוא המציא את הדמויות לא אני ,בעצם מי אני . 

אני רק "הקול המספר" הקטן ,ואפילו הצטערתי קצת שאז לפני עשרים שנה לא בחרתי בתפקיד ה"קול הפנימי" .המחבר נרגע ,ודווקא קיבל רעיון אחד של שלום שאולי עשרה מיליון זה יותר מדיי גם לדמות ספרותית ,אבל על השארתם של שלום וברוריה  בסיפור ,הוא סירב לשמוע.ואני בקושי נשארתי בתפקיד הישן חדש ,והתחלתי את הכל מהתחלה (עבודה זה עבודה אין מה לעשות).

משה בנטורה היה רזה כמו גבעול נכנס לביתו הניח את כרטיסי ה"חיש גד" על השולחן הביט בהם ,וקרא "יהודית יהודית  בואי לגרד "חיש גד"…

ס ו ף (או התחלה חדשה…) 



תגובות:


עוד דפים:

כל הזכויות שמורות למחבר כפרה עליו 2019
הַדַּף - מדורת שבט לכתיבה יוצרת