קראו לי נח

סופר סתם
חמישי 7 לנובמבר | 3 דקות קריאה

אדיוטים כולם, יושבים בבתי קפה ומזמינים תפוגזר בכוסות החד פעמיות והקשים שלהם. האמת שבזמן האחרון התחילה הבעיה עם הקשים כי יש כמה בתי קפה שעברו לקשי נייר ועכשיו להפריד את כלי הפלסטיק מהנייר כשאני מחטט בפחי אשפה שלהם מתחיל להיות עסק מסובך. פלסטיק זה טוב, פלסטיק זה ממש טוב. זה מחזיק חמשת אלפים שנה. החיים קצרים אומנם אבל הבית הצף שאני בונה מקשים חד פעמיים וכוסות פלסטיק יחזיק מעמד לפחות עד שכדור הארץ ינקה את עצמו סוף סוף מאנשים. למשל אלון מאסק.

אלון מאסק! אתם קוראים לי מטורף אבל מעריצים אדם שרוצה לבנות חללית שטטוס למאדים. מתי דרך אגב בפעם האחרונה הייתם במאדים? זה מינוס 192 מעלות שם, בלי מים והרבה גופרית וחנקן. חיידקים לא מצליחים לשרוד שם ולהגיע לשם זה שלוש שנות טיסה לכיוון. אה, ודרך אגב, יש שמונה מליארד אנשים בעולם. נראה לכם שאלון מאסק יתן דווקא לכם להכנס לחללית שלו? וחוץ מזה, פה הרבה יותר נחמד, יש מים עצים וכל מיני דברים שאני אוהב כמו למשל קשים חד פעמיים.

קשים זה הדבר, קשים היא נקודת הקצה. מהקשים תבוא הישועה. אם רק נפסיק לצרוך קשים. אם רק תינוקות יפסיקו לחרבן בחיתולים, אם רק נפסיק להזמין טייק אווי, להשתמש בסכיני גילוח חד פעמיים, בשעווה חמה להורדת שערות, בנרות ארומטיים, לטוס לחופשות במטוסי סילון, לגנוב שקיות מהסופר, לנסוע שעתיים בפקקים לעבודה, להוריד את המים בשירותים. לעשות אמבטיות קצף כשקר בחוץ. לכבות את המזגן כשחם בחוץ , לאכול פרות, לאכול תרנגולות, לאכול ביצים, לאכול גבינה, לאכול מלאווח. אולי בעצם מלווח אפשר ...מידי פעם לא, גם מלוואח לא יעבור. אני לא חושב שהעניין עם הקשים הולך לעבוד לכם. לי זה עובד מצויין.

קשים זה אחלה חומר, רואים שפעם זה היה נפט, זה צבעוני, זה משמח וזה עמיד. כל כך עמיד שברגע שהדבקת אותם אחד לשני זה לא זז.. זה חומר טוב, מוצק אבל גם גמיש, ובתוכו יש אוויר נהדר שגורם להם לצוף לא משנה מה. לפעמים כשאין לי סבלנות אני לוקח ערימת קשים ומדליק רואה את הענן השחור שעולה וחושב שרגע היציאה למסע הולך ומתקרב. בהתחלה חשבתי על רפסודה אבל אז הבנתי שרפסודה לא תספיק עם כל הסופות הגלים והשמש הקופחת. צריך שיהיה גג.

אני גם שומר לי אדמה, מדי פעם אני הולך לחצר של הבנין המשותף שלי ולוקח קצת אדמה מהחצר. לאף אחד מהשכנים שלי לא אכפת. הם אפילו לא מסתכלים עליי, לא נראה לי שהם בכלל שמים לב עוברים עם הילדים שלהם בדרך מהרכב הביתה עיניהם נעוצות במסך. עוברים בלי להיות באמת לך תדע מה הם עושים , פייסבוק, נטפליקס. פעם בדוקטורט שלי שמעתי באיזו הרצאה שהאימפריה הרומית הובסה כי הם התעשרו החלו לאכול בכלי עופרת מה שגרם להם להיות חלשים ונרפים עד שהובסו. סושיאל מדיה, זה מה שאני אומר. זה מה שאני אוהב במקלט של הבנין שלי, הכל בטון, אין אינטרנט אז אני יכול להמשיך בלי שאף אחד מפריע לי להתקדם.

לפני שנה, כשעוד עבדתי בחברת הבודהה שבפנים בע"מ, הייתי מוסח. כל היום במיילים ובפייסבוק. שתיתי הרבה מיצים בקשים וזרקתי לפח, איזה עיוורון, יכולתי לשמור את כל הקשים האלו! ימים ארוכים, טייק אווי למשרד ופגישות לילה עם ציפי עד שעות מאוחרות. גם התגלחתי הרבה, כל יום. כשעברתי לגילוח עם סכין מטבח זה התחיל להיות פחות נוח אז הפסקתי. אני אוהב את הזקן הארוך והמדובלל שלי. כשפוטרתי הבנתי שאין טעם בכל זה, הכל זה הסחה מהדבר האמיתי. המשמעות האמיתית בחיים היא לשרוד אתם יודעים, כל השאר זה רק משחק.

הבעיה היחידה שאני לא יודע לאן, מה יהיה אחר כך. אולי אגיע לאיזה הר גבוה אולי לאדמה ירוקה בצפון, השאלה מה ישאר אחרי עם מה אפשר יהיה לעבוד. ולזה עדיין אין לי תשובה.

אני יודע, אתם קוראים את זה ואומרים לעצמכם "עוד מטורף שירד מהפסים" ,מתגלח עם סכין מטבח, אני יודע שככה אני נראה לכם. והאמת היא שאני מעדיף את זה ככה. ככל שתחשבו שאני מטורף יותר כך תפריעו לי פחות להגשים את מה שאני אמור וצריך לעשות. וכשאצא לדרך אף אחד לא יעצור אותי. ילדיי עדיין לא יודעים, גם אשתי לא, האמת שאני רואה אותה פחות בזמן האחרון. אבל זה לא משנה לי, כשיגיע הרגע הם יבינו ויעלו. אני חייב לסיים יש לי קשים להדביק היום וקצת אדמה לחפור. ואולי יום אחד אם נתראה תוכלו לקרוא לי בשמי, נח. 



תגובות:


עוד דפים:

הודעת מערכת 12 ליוני דקת קריאה
מי אתה, יעלי 15 לנובמבר דקת קריאה
דוד שאול, שרוני 21 לאוקטובר דקת קריאה
כל הזכויות שמורות למחבר כפרה עליו 2019
הַדַּף - מדורת שבט לכתיבה יוצרת