מהגיגו של הפסיכיאטר הנודע, דוקטור רחביה גמזו

דרור
חמישי 7 לנובמבר | דקת קריאה

"אחד המקרים הטראגיים  שהיו תחת טיפולי היה המקרה של א. בחור צנום בגיל 24  א. סבל מחרדות חוזרות ונשנות של פחד אימים מפני הימעכות."

הוא פחד לנסוע במכוניות  פרטיות שמא ימעך בתאונה, פחד מרעידות אדמה (שמא ייפול חלק מבניין וימעך אותו), הוא סירב לראות ולו לשנייה תחרויות רסלינג (האבקות מבוימת) בגלל המספר הרב של המעיכות שהתבצעו בזירה, כמובן שמעיכת ג`וקים-חרקים-מעופפים לידו הייתה מכניסה אותו לאפקט חרדה והיסטריה עד כדי שימוש בכדורי הרגעה.

אך יותר מכל פחד הוא ממכבשים, כדבריו ואני מצטט:"תחשוב דוקטור אני נגיד העובי שלי 50 –40 סנטימטר ואז מכבש עובר עלי ובום אני בקושי 5-10 סנטימטר זה לא מזעזע?!"

לאחר שיחות לא קצרות כמעט שהגעתי לנקודת פריצה בהבנת מהות פחדיו, לאט לאט קלפתי את מעטה השריון שלו ובפרץ בכי באחת הפגישות הוא סיפר לי אולי את ראשית ,שורש פחדיו המקום בו הוא אולי נבט. היה זה בכיתה ז׳ בשיעור מלאכה שניים מפרחחי הכיתה הכניסו את ראשו לתוך מלחציים ורק נס מנע את מעיכת ראשו למוות.

חייו של א. לא היו קלים, הוא היה ישן עם קסדה (עודפים של צבא קנדה, שנקנתה בשוק הפשפשים של אמסטרדאם) נוסע כמובן רק באוטובוס (בימים טובים יותר מאשר ימים בהם היה שרוי בחרדות-פחדים) לא עובר מתחת לבניינים שבבניה בקיצור בחור בבעיה.

הוא הגיע אלי לאחר שארבעה (!!) חודשים הסתגר בביתו מכיוון שממש ליד ביתו הרחיבו את הכביש, וחנה שם ממש אל מול פניו מכבש. רק זריקת הרדמה, ואמבולנס הוציאו אותו לבית החולים אי-שם, שם עבדתי.

לאחר חודש אשפוז ושיחות רבות אתי הוא שוחרר לביתו,  נראה לי אז במצב טוב יותר  ובאמת מצבו השתפר לבלי הכר, התנהלותו נראתה כמחלים אט אט. הרגשתי התרוממות רוח וסיפוק מיכולתי לעזור לו, ויכולתי לממש את הידע הרב שנטמן בי.

אולם סופו הטראגי (התחשמלות באמבטיה, ממכשיר למדידת רעידות אדמה שהיה מזוייף) הותירה בי תחושה של החמצה,  ואולי פריצת דרך בטיפולים שלי בחולים אחרים..."



תגובות:


עוד דפים:

כל הזכויות שמורות למחבר כפרה עליו 2019
הַדַּף - מדורת שבט לכתיבה יוצרת