עבודות עפר - ממשיכים

רומן רוגינסקי
שלישי 12 לנובמבר | 2 דקות קריאה

התחל כאן

ב

מאיר לוי בלע את הביס האחרון במנת הפלאפל שלו וקינח בלגימה ארוכה אחרונה מפחית הקולה. אחר כך שלף את נרתיק הסיגריות הכסוף שמצא בחניון בית המשפט, בחן אותו היטב והקיף באצבעו בזהירות את הדם הקרוש הספוג ברצועת העור של הנרתיק. הוא היה הראשון בחניון. הוא בכלל לא היה צריך להיות שם, אבל הוא העיד באותו יום והשומר קרא לו, אחרי שקבלן השיפוצים מצא את קורבן הפגע וברח, שי אלפר, או איך שקוראים לו. 

דחף לא מוסבר הביא את מאיר לוי להטמין את הנרתיק בכיסו. רק זמן כלשהו אחר כך, כשהחקירה הגיעה למבוי סתום, עשה אחד ועוד אחד. מעיו התכווצו בתערובת של פחד וציפייה. "תהייה חזק," עודד את עצמו. אף אחד מיושבי הפלאפל לא יכול היה להעלות בדעתו איזה ערך יש לחפץ המצועצע שבידיו. אף-על-פי-כן, הוא מיהר ושלשל אותו לתוך שקית ואת הכול דחף חזרה עמוק עמוק לכיס הפנימי של המעיל. שמש חורפית יצאה מבין העננים, אך מאיר רק הידק ורכס את מעילו; קם וניגש בברכיים חלושות אל הדו-גלגלי המשטרתי שלו. הוא היה צריך לחזור לתחנה.

כשהגיע, התחנה הייתה כמעט ריקה. היומנאית השמנה פטפטה בטלפון הפרטי שלה, אך לא הניחה לו לחמוק פנימה בשקט.

"מאיר, מה אתה עושה פה?" זרקה אחריו, "בוא רגע."

הוא קילל בלב וחזר אל הדלפק. "מה שלומך, דקלה?"

היא חבטה בו עם הנייד שלה. "לא אומרים שלום, יא בנזונה?" וזרקה למכשיר: "חכה רגע, חיליק... לא לא אתה. יש פה איזה בנזונה שלא אומר שלום... טוב, לא חשוב. נדבר אחר כך. מסור ד"ש למלי..." היא ניתקה את השיחה, והתרכזה כולה בגבר שמולה. "מה קרה, אתה חולה?"

"לא, מה פתאום?" ענה ופתח קצת את המעיל. "איפה כולם?"

"לא שמעת? חיסלו את לירון קרקוקלי במרצדס שלו. מטען קטן, אבל ריסק לו את הצורה. יש לו מזל שהוא לא נשאר בחיים." היא הפנתה את מבטו של מאיר לטלוויזיה התלויה על הקיר והגבירה את הקול עם השלט. "תראה, בשידור חי."

מאיר הרים מבט על כורחו אל הטלוויזיה. על המרקע ראיינה הכתבת הג'ינג'ית של הערוץ הציבורי את מפקד המחוז, כשהם מוקפים עוברי אורח סקרנים. הכתבת דיברה על פיגוע ועל משפחות פשע שהשתלטו על הטיילת ועל אוזלת ידה של המשטרה, והמפקד הבטיח שהעניינים לא יצאו משליטה, והאשמים יובאו לדין.

דקלה צקצקה בלשון. "דודו הוציא את כל התחנה, שיראו שוטרים בטלוויזיה." 

מאיר נשען על הדלפק ובהה בדקלה; שב והרים מבט אל הכתבת הג'ינג'ית בטלוויזיה, שהייתה כלילת היופי בעיניו, אבל ברגע זה היו לו עניינים חשובים יותר ממנה.

"תגיד לעיראקית שלך שתשלח אותך להסתפר. יותר יפה לך קצוץ. יותר צעיר." דקלה שלחה יד והסיתה את הבלורית שעל מצחו.

מאיר סידר את הכיפה על הראש ונסוג. הוא חמק אל אחד מחדרי החקירות וסגר בזהירות את הדלת, לא עד הסוף. הוא יכול היה לראות את דקלה שבה לפטפט בטלפון, ומשש שוב את השקית עם הנרתיק שבכיס מעילו. 

בחוץ מלחמת כנופיות, אבל זה לא עניין אותו. תאונת הפגע וברח הייתה מעניינת הרבה יותר, והזדמנות בלתי חוזרת לשינוי בחייו.

לפרק הבא...



תגובות:

התחבר או הרשם על מנת להגיב

תודה :-)
רומן רוגינסקי כתב לפני 25 ימים

כתוב היטב!
תמר פריש הלביץ כתבה לפני 25 ימים


עוד דפים:

כל הזכויות שמורות למחבר כפרה עליו 2019
הַדַּף - מדורת שבט לכתיבה יוצרת