גאונות נטו: "מכון ליווי" ו"סליחה" מאת יוסי רודוי Rudoy

אני לא משתמש במילה "גאוני" בקלות-ראש, אבל איני מוצא כינוי מתאים יותר לשני המחזות האלה פרי-עטו של יוסי רודוי. הראשון עוסק במין, השני באלימות. שניהם בוטים וקשים ובכל זאת אי אפשר להפסיק את הקריאה בהם. מימיי לא קראתי טקסט בעברית-רוסית כל כך אמיתית וחיה. מעולם לא ראיתי כל כך הרבה פנים חדשות ואמיתיות של המיניות כמו ב"מכון ליווי," ומעולם לא הרגשתי כלוא בתוך גופו ונפשו של רוצח אלים כמו ב"הסליחה."

אני מאוד מקווה שיימצא מי שיעלה שני מחזות אלה על הבמה. עד אז הריהם לפניכם.

מ כ ו ן ל י ו ו י

מ ח ז ה מ עֵ ט

יוסי רודוי

הדמויות

ז’ניה: מנהלת המכון

ליאוניד - ליאונרדו: בן במכון

בוריס - בראד: בן במכון

ניקולאי - ניק: בן במכון

ירדנה:לקוחה, עורכת-דין

ציפורה: לקוחה

מעיין: לקוחה

סשה: לקוחה, הומלסית

סמל פינטו: שוטר

שוטר

סוחרת אדם

אבו חאסן: מבריח גבול

תמונה 1

חדר ריק. בחדר כיסא ופרגוד.

ז'ניה יושבת בפיסוק רגליים: נו, יאללה, נראה סחורה מה הבאת.

סוחרת אדם: ארקדי!!!! תבוא תיכנס פה!!

ארקדי נכנס בראש חפוי

ז’ניה: מוציא בגדים!!

ארקדי בוהה

ז’ניה: בגדים!!!

ארקדי מתפשט ונשאר בתחתונים

ז’ניה: תבוא פה!!

ארקדי מתקרב ונעמד מול ז'ניה

ז'ניה מסמנת לעבר התחתונים: מוציא זה!!

ארקדי מהסס

ז'ניה מתעצבנת: מוציא אמרתי!!

ארקדי מגלגל לאט את התחתונים

ז'ניה מעיפה מבט חטוף: לא סחורה.

סוחרת אדם: יאללה, צא בחוץ. מאליק!!! תבוא, תיכנס פה!!

ארקדי אוסף את הבגדים ויוצא. מאליק נכנס

ז’ניה: מוציא בגדים!!

מאליק מתפשט ונשאר בתחתונים

ז’ניה: בָּא פה, קרוב!!

מאליק מתקרב ונעמד מולה

ז’ניה מצביעה על התחתונים: מוציא זה!!

מאליק לא זז. הוא רועד

ז’ניה שולחת יד ובתנועה חדה מורידה את התחתונים וביד השנייה ממששת: זבל. סחורה זבל!

סוחרת אדם: זבל, לך בחוץ! אין דבר ז'ניה, עכשיו יש משהו גוטה... ליאוניד!!! תיכנס פה!!

מאליק אוסף את הבגדים ויוצא. ליאוניד נכנס

ז’ניה: אבל ילד זה! לא טוב! משטרה עושֶה בָּיות!

סוחרת אדם נעלבת: לא ילד זה. אני מביא ילד אני? זה ילד יש שמונה עשרה. אוגוסט, יש היה שמונה עשרה.

ז’ניה: באמת?

סוחרת: אני עבודה זה רציני. לא עושֶה צחוק.

ז’ניה: אבל רואים ילד.

סוחרת: זה ילד, בין רגליים יש תותח.

ז’ניה: טוב, פונה אל ליאוניד מוציא בגדים!!

ליאוניד מתפשט ונשאר בתחתונים

ז’ניה מתעצבנת: מוריד הכל!! מה יש לכם? אין שכל בראש? לא מבינים? צריך רואה סחורה!

ליאוניד מהסס ומוריד לאט לאט

ז’ניה:מוריד! מוריד! יש זמן אתה?

ליאוניד מוריד

ז’ניה שולחת יד ובודקת: טוב, טוב. זה סחורה טוב. סחורה טוב מאד. פונה אל הסוחרת כמה?

סוחרת: שתים עשרה. ירוק.

ז’ניה: שמונה.

סוחרת: שתים עשרה. זה ילד משהו גוּטה. טוב טוב

ז’ניה: תשע.

סוחרת: עשר אחרון. תן כסף!

ז’ניה: רגע, רגע... מה תן כסף? קודם בודק. עוברת מעבר לפרגוד: ילד תבוא פה!

ליאוניד עובר מעבר לפרגוד

ז’ניה: עומד אותו!

ליאוניד לא מגיב

ז’ניה: נו, יאללה, מהר! עומד אותו!

ליאוניד: לא יכול, זה אי אפשר, אני לא יכול.

ז’ניה: לא יכול? אין לא יכול! אני לָראות. ככה. יופי. הנה. עכשיו יכול? זה קונדום זה. שָׂם קונדום!

ליאוניד: לא יודע קונדום.

ז’ניה: לא יודע? הנה, ככה. עכשיו יודע. שומטת את החצאית עכשיו נכנס!

פאוזה

ז’ניה: טוב, בסדר, די. אפשר מתלבש בגדים.

ליאוניד יוצא ומתלבש. ז'ניה יוצאת תוך כדי רכיסת החצאית

סוחרת: נו? איך סחורה?

ז’ניה: כן. זה ילד משהו משהו.

סוחרת: אני יודע סחורה מה יש לי. זה ילד כמו אריה.

ז’ניה מוציאה חבילת כסף שמנה, סופרת שטרות ירוקים ומושיטה את הכסף

סוחרת מוציאה חבילת כסף שמנה ומסדרת לתוכה את השטרות. מוציאה מהתיק פספורט ומושיטה: פספורט!

ז’ניה פותחת את הפספורט וממלמלת: תאריך לידה... 12 אוגוסט... 1992... בסדר... תזרקי לי אותו במכון. אני הולכת בודק עוד משלוחה.

תמונה 2

מכון ליווי, הלובי

מעבר לקיר עולות גניחות יבשות

בוריס יושב על הספה, בוהה. מגבת מהבילה על חלציו. לקוחה חומקת החוצה. ניקולאי נכנס ללובי, ניגש לפינת הטיפולים אל אמבט קטן של מים חמים המעלה אדים. ליד האמבט ערימת מגבות קטנות. הוא פותח בקבוקון ומטפטף למים

ניקולאי: שמעתי זה שמן לבנדר בתוך מים זה טוב, ככה קומפרס יותר טוב. איפה אקליפטוס? אה, הנה אקליפטוס. הוא זורק למים עלי אקליפטוס, לוקח מגבת וטובל באמבט, מתיישב על הספה ושם את המגבת על החלציים.

נכנסים הסוחרת אדם וליאוניד. הסוחרת זורקת את התיק של ליאוניד ויוצאת

בוריס: מה זה? עוד אחד חדש?

ליאוניד רועד: ממושקה, מה זה כאן?

ניקולאי: מה זה כאן, לא רואה מה זה כאן? ברדק זה כאן.

ליאוניד: מה? מה פה?

בוריס: ברדק פה. בית זונות.

ליאוניד: בית זונות? איפה זונות?

בוריס: זונות פה זה בנים, מותק. לא בית זונות, בית זונים.

ליאוניד: אבל אמרו מכון כושר. בקייב אמרו אני בא עבודה מכון כושר.

בוריס: כן, מכון כושר. כאילו מכון כושר. קצת דומה. פה מכון ליווי, פה זה אינסטיטוט ליווי. בקייב יש מכון טכנולוגיה, יש אינסטיטוט גבוה של גיאופיסיקה, תל אביב יש מכון ליווי. יש גם שֵם של מכון. החתול הצוחק. פה מכון ליווי החתול הצוחק. רואה תמונה? מצביע על תמונת החתול שעל הקיר

ליאוניד: בקייב אומרים אני עובד מדריך מכון כושר.

ניקולאי מתפוצץ מצחוק: ואני בקייב אמרו הולך מסג'יסט במלון. מלון, מכון, אותו דבר. אין בָּיָה. רוצה כושר? חתול צוחק עושה הרבה כושר קם על רגליו ומניע את האגן הרבה כושר. כל היום עושה כושר. כל השבוע עושה כושר... כל השנה עושה כושר. נכון בוריס? יש כושר? זה בוריס. פה בוריס שם שלו בראד. אני ניקולאי, שם שלי פה זה ניק. אתה איך קוראים אותך ילד?

ליאוניד: אני ליאוניד, כמו סבא שלי מה מת בסטלינגרד.

נכנסת ז'ניה עם שקית של סופרמרקט וזורקת אותה על השולחן

ז’ניה: אוכל!

ניקולאי לוקח את השקית ומוציא פיתות קוטג' ושקית מלפפונים חמוצים

ז’ניה: מה אתה שם שלך ילד?

ליאוניד: אני ליאוניד.

ז’ניה: אהה, ליאוניד... זה טוב... ליאוניד זה ליאונרדו. עכשיו אין ליאוניד, מת. יש ליאונרדו. מכיר ליאונרדו די קפריו?

ליאוניד: לא.

ז’ניה: מכיר סרט טיטניק?

ליאוניד: לא מכיר.

ז’ניה: לא חשוב. ליאונרדו טוב. עכשיו אתה ליאונרדו. הנה יש חדר. חדר אתה. בְּחדר הכל יש. יש מגבת. יש קונדום. יש מזגן. יש דוּש. ויאגרה גם יש. כל מה צריך. עכשיו מקשיב אותי. ליאונרדו מקשיב אותי טוב! רואה זה? מצביעה על ניקולאי זה היה ניקולאי. עכשיו ניקולאי ניק. אני משלם ניק חמש אלף. רואה זה? מצביעה לעבר בוריס זה היה בוריס. עכשיו בוריס בראד. אני משלם בראד שש אלף וחצי. אתה ליאוניד, עכשיו ליאונרדו, ילד יפה יפה. טוב טוב אתה, בשר צעיר כמו שניצל, דם חם. מצביעה על החלציים אתה יש כח הרבה, אני משלם עשר. ניק יש עבודה חצי שעה לקוח משלם מאה שקל. בראד יש עבודה חצי שעה לקוח משלם מאה עשרים. ליאונרדו עובד חצי שעה לקוח משלם מאתיים. מבין מה אני לדבר? עשר אלף אני לשלם! ירוק. אתה עבודה מחזיר בחזרה הכל עשר אלף. אחר כך עושה חצי חצי. לקוח משלם מאתיים, מאה הולך בז'ניה מאה הולך בליאונרדו. אתה עובד טוב, יפה, אחרי חצי שנה מחזיר לי עשר. מתי אתה עובד מפונק כמו ילדה, אולי אחרי אחד שנה מחזיר לי כסף שלי עשר אלף. אחר כך אין בָּיָה, אתה יש כסף שולח בקייב בממושקה שלך.

ליאונרדו רועד לא... לא... לא רוצה...

ז’ניה קופצת על הרגליים: שְטוֹ??

ליאונרדו: אני באתי עובד מכון כושר.

ז’ניה: מכון, כן, נכון, פה אתה באת מכון.

ליאונרדו: פה ברדק. מכון זונות. אני לא זונה.

ז'ניה מתקרבת אל ליאוניד מניפה את היד ומורידה סטירת לחי אדירה עם גב כף היד. ליאוניד עף ונדבק לקיר

ז’ניה: לא זונה?? עכשיו זונה!! קוּרְבֶה! חָרָשוֹ? מחר עבודה!

נשמע צלצול באינטרקום

ז’ניה מרימה את השפופרת : מספר שלוש במעלית!

נכנסת ציפורה: כאן זה החתול הצוחק?

ז’ניה: ומה זה נראה לך? עורך דין?

לקוחה: אוף, עד שמצאתי את הכתובת... כמה כסף?

ז’ניה מצביעה בראד מאה. ניק מאה עשרים. יש חדש, ליאונרדו מאתיים. בשר טרי זה, בתולה.

ליאונרדו רועד: אני לא יודע... לא יודע שום דבר, לא יודע מה לעשות, אף פעם לא עשיתי.... עוד לא הייתה לי חברה.

ז’ניה מתקרבת ומורידה עוד סטירה: עכשיו תדע. הרבה חברות יהיו. שולפת חוטיני וזורקת לעברו: לך תשים זה חוטיני פונה אל הלקוחה: גיברת, מה מחליט? מאה, מאה עשרים, מאתיים?

לקוחה פונה אל ליאוניד: בוא יפיוף שלי, בוא, אל תדאג, ציפורה תלמד אותך מה עושים עם גוף כזה מתוק.

שניהם עוברים לחדר

ציפורה מתפשטת ומעיפה את הבגדים בהתרגשות: אחח, איזה בשר טרי... ילד יפה אתה... יפה יפה כמו ילדה... חלק כמו משי, אל תפחד ממני... בוא תעשה לי טוב...

ליאוניד: אי!... כואב! כואב לי!... לא יכול!

ציפורה: כן... טוב.... ככה אני אוהבת לשמוע... בוא אלי... בוא אלי.

ליאוניד: לא יכול! תעזבי! די! לא יכול, לא יכול! כואב! עושה לי כואב!

ציפורה מורידה לו שתי סטירות: יאללה, תעשה לי! נכנסת לאקסטזה: הנה, יכול, יופי! כן, עוד! עוד!

פאוזה

ציפורה: יאללה, מספיק, זהו. גמרנו. הנה כסף, קח כסף.

ציפורה יוצאת מהמכון. ליאוניד מדדה אל הלובי המום

ליאוניד: אני לא רוצה פה! לא רוצה! לא רוצה מכון! הוא מזנק אל הדלת כדי לצאת אך הדלת נעולה אני אקפוץ בחוץ הוא מסיט את הוילון שעל החלון ומגלה סורגים. הוא מתמוטט בבכי לא יכול... לא בשבילי...זה לא בשבילי... רוצה הביתה, למאמא, ממושקה...

ז’ניה ניגשת אל ליאוניד: קום! ליאוניד מתרומם וז'ניה מורידה לו שלוש סטירות: לא יכול? מורידה עוד שתי סטירות עכשיו יש כן יכול? סליחה ילד, אני מצטער, ז'ניה לא רוצה מרביץ מכות, ז'ניה יש לב טוב, לא רוצה אתה כואב. אני שילמתי עשר, עכשיו לופתת לו את האשכים עכשיו הכל כסף פה. עשר אלף דולר פה בקטיושה שלך. סליחה, זה עבודה שלי, מצטערת, זה פרנסה, אני יש שני ילדים בבית , אני ילדים שלי נותן הכל, הכל נותן אני, לא כמו אני ילדה. מתי אני ילדה ברוסיה, גיל חמש, אבא מת. אין כסף בבית, אין משהו בבית, אין אוכל, אין מעיל, אין בובה לשחק. אחר כך מתי אני אימא אני אומר ילדים שלי מקבל אצלי הכל! הכל מקבל! מה ילד רוצה, אני נותן. ילד רוצה אוטו ספורט אאודי z4, ילד מקבל, ילדה צריך בגדים קריסטיאן דיור, ילדה מקבל. צריך נעליים ורסצ'ה, צריך שעון קרטייה, אני אומר הנה כסף. אצלי ילדים מקבל חינוך טוב, מקבל חינוך הכי טוב. עולה כסף הרבה. עכשיו אני הולך בבית.

ז'ניה יוצאת. בוריס ניגש לליאוניד ומחבק אותו. ניקולאי מוציא ג'וינט מצית אותו ומגיש לליאוניד

ליאוניד: זה, מה?

ניקולאי: תיקח, תיקח, זה טוב זה.

ליאוניד סוחב שאחטה ומשתעל עד חנק. הוא הודף את הג'וינט

ליאוניד: לא טוב, לא טוב.

ניקולאי: טוב, טוב. עושה לך הרבה טוב. אתה לָרגיש שֶקט, לא עצוב הוא מחזיר לליאוניד את הג'וינט ומדגים לו לאט, לאט. ככה, עוצם עיניים, מכניס לאט לאט. אחר כך שוכח בא מהר מהר. אתה שוכח כל משהו לא טוב.

ליאוניד עוצם עיניים וסוחב שאחטה. הוא מחייך: טוב... טוב... כן, זה טוב...

ניקולאי: ילד, איך בא פה אתה?

ליאוניד: אני באוקראינה, אני עבודה מכון כושר. מסז'ניק. נותן מסאז'ים. נשים הרבה אוהבות אני נותן מסאז'. לוקח כל חודש חמש מאות רובל. פעם אחד בא אנשים אומר יש עבודה איזראל, עבודה מסאז' לוקח כל חודש חמש אלף. אחרי אחד חודש אני בא פה.

ניקולאי: גם אני קייב. אני יש אישה, יש שניים ילדים קטן, גרישה, אלכס. גרישה שתיים שנה, אלכס ארבע שנה. אני עובד בית חרושת איפה עושה טרקטור. גדול גדול בית חרושת. אחר כך אוליגרך קונה בית חרושת אחר כך אוליגרך סוגר בית חרושת. כולם פועלים הולך הביתה. עושה קניון. אני אין עבודה, אין אוכל ילדים, אין אוכל פאפא מאמא, אחר כך אישה שלי חולה, הולך בית חולים לא חוזר, מת. מתי בא אנשים מדבר יש עבודה איזראל, אני לא שואל מה עבודה, אני בא פה.

ליאוניד פונה לבוריס: גם אתה ככה?

בוריס: לא, לא ככה אני. אני יודע אני בא פה עובד קורבה, זונה. אני רוצה לימודים, השכלה, אני רוצה לומד פוליטכניקום. אינג'ינר רכבות. פאפא מאמא אין כסף משלם. אני בא יזראל, אין בָּיה, אני אומר עבודה שתיים, שלוש שנה, אחר כך יש כסף משלם פוליטכניקום, יש כסף חדש בית, יש כסף אוטו, יש חיים.

ניקולאי: תקשיב אותי ילד. פה מאפיה. מאפיה חזק. ז'ניה מאפיה. מתי אני בא פה אני כמו אתה, לא רוצה עבודה זה, אני בורח בחוץ. אנשים ז'ניה תופש אני ומרביץ מכות. הרבה מכות מרביץ. ז'ניה לוקח סכין, ככה קטן, יפני, הוא מפשיל את הגופיה ומצביע על צלקת גדולה מעל המפשעה ז'ניה עושה זה. היא אומר עוד פעם אחד אני חכם היא מוריד לי זה. עושה תנועת סכין לרוחב איבר המין

בוריס: היה כאן במכון אחד לדיסלב, הוא ממולדבה. אחרי שתיים שבוע בורח. אין לדיסלב. ז'ניה שילם כסף , ז'ניה אין לדיסלב. אחר כך כמה ימים בית שלו במולדבה הכל באש. שריפה. אין בית אין כלום. כל משפחה אין כלום.

ניקולאי: יותר טוב אתה שוכח הכל. הוא מנפנף בג'וינט זה שוכח לך הכל. אחר כך עובר שתיים שנה אתה נוסע בחזרה בבית בקייב מחייך חיוך רחב אחר כך כבר לא צריך אישה אף פעם.

ליאוניד: כמה אישה עושה כל יום?

בוריס: אולי יש עשר, אולי יש עשרים, אולי עוד...

ליאוניד פוער פה בתדהמה

בוריס: אין בָּיה. יש ויאגרה. כל אחד ויאגרה עובד אולי עשר, שמונה לקוח. עכשיו ז'ניה מביא ויאגרה חדש מה קוראים אותו סיאליס, כדור אחד לוקח בבוקר, עובד עד בלילה. זה כדור הייטק. גומר אחד גיברת, בא פה, לוקח מגבת קטן מצביע על החלציים שלו עושה קומפרס, מרגיש טוב. ככה טוב עבודה. יש זה מניף את הג'וינט יש זה מניף את המגבת הקטנה אחר כך מתי ז'ניה לוקח כסף שלו עשר אלף אתה מתחיל לוקח כסף בכיס שלך. אחרי נגמר שתיים שנה, אולי שלוש שנה, אתה עושה תנועה של המראת מטוס פששש, הביתה. כמו אוליגרך אתה בא בקייב.

נכנסת הלקוחה ירדנה

ז’ניה: שלום גיברת ירדנה! קצת מאחרת היום.

ירדנה נסערת: אוף! איזה יום היה לי בבית משפט, מטורף! גברים, גברים, גברים. כל היום רק גברים. שונאת אותם, מגעיל אותי לעבוד איתם. העורכי דין השוביניסטים עם החיוך הדקיק על השפתיים שלהם, אפילו השופטים חרמנים שוביניסטיים קטנים... והלקוחות האלה שנצמדים אלי כאילו אני האחות הגדולה שלהם, אפילו את השירותים אני צריכה להראות להם. אני לא יכולה! לא יכולה! הראש שלי מפוצץ.

ז’ניה: אין דבר גיברת ירדנה. עכשיו שוכחת הכל. בשביל זה יש חתול צוחק. יש סחורה חדש. משהו משהו. ילד יש, יפה יפה. בשר שלו חלק, כלי יש תותח.

ירדנה: תודה ז'ניה, לא היום, פעם אחרת. היום אין לי כח לעוד מישהו חדש שאני לא מכירה, ניק כבר מכיר את הגוף שלי, טוב טוב הוא מכיר, כל פינה, יודע מה לגעת. אצלו הכל צ'יק צ'אק, לא מבזבז זמן. שוקעת בהרהור אמְמְ... את יודעת מה? אולי בכל זאת נראה את הילד...?

ז’ניה צועקת לעבר החדר: ליאונרדו!! תבוא פה מהר.

ליאוניד נכנס

ירדנה משפשפת עיניים ומלקקת שפתיים. סוקרת אותו מכף רגל עד ראש: וואלה... כן... יפה... סחורה יפה... אני אבוא מחר, מחר אין לי בית משפט. נכנסת לחדר של ניק

ז’ניה צועקת אחריה אבל זה ילד מאתיים! זה לא מאה עשרים.

בחדר של ניקולאי

ירדנה: מתה, אני מתה, אין לי כח לאנשים, אין לי כח לבית משפט, והכי אין לי כח לחזור הביתה ועוד פעם לשמוע את הבעל הזה ואת הטענות שלו עוברת לחיקוי של הבעל "את התחתנת איתי או עם העבודה שלך? בכלל לא רואים אותך בבית, אני לא קיים בשבילך, כל העולם חשוב לך רק לא בעלך. עבודה עבודה עבודה. חצי שנה כבר לא יצאנו לשום מקום, תמיד את עייפה, תמיד אין לך כח. כואב לי הראש... קיבלתי מחזור..."

די,די. אין לי במח כח לשמוע את הקול הצפצפני הזה שקודח לי בראש כמו מקדח של רופא שיניים חוזרת לחיקוי: "הקריירה שלך, ומה אני? אני לא קיים? שנה כבר לא שכבנו". אין לי כח בפעם המיליון להזכיר לו מי מביא את הכסף הביתה ושאולי הוא שכח מי קנה את הג'יפ יונדאי שחור ומאיפה משתין הדג. שפעם אחת ולתמיד שיסתום כבר את הג'ורא הכלומניק הזה. שפושניק. דאויד שפושניק ראש חוליה שלוש פקיד שומה ארבע 5500 שקל בחודש. בקושי מספיק לשלם את המשכנתא. עכשיו בוא תוריד לי את החליפה כי לי אין כבר כח לעצמי.

ניקולאי: כן גיברת ירדנה, ככה זה מתי אישה היא.

ירדנה קוטעת אותו: שתוק! אל תדבר! לא רוצה לשמוע גבר. תפשיט כמו אישה, בעדינות, שאני לא ארגיש. תעשה לי הרפיה עד שאני לא אחשוב על שום דבר, שאני לא אזכור איך דאויד מנסה לגעת בי... איכס... כפיות עאלק... והריח שלו כמו זיעה של גמל.

ניקולאי: אדון דאויד לא מקלחת?

ירדנה: סתום!! אל תדבר, אל תדבר! אמרתי לך לא לדבר. תרפה אותי, תעשה לי הרפיה, תעשה אותי רפויה, תרפרף אותי... תדפדף אותי...כן... תזפזף אותי, תנפנף אותי תגפגף אותי... ככה טוב, תניף אותי, תעיף אותי, תצליף... תרעיף תחטיף תזליף... כן... כן... אחח... טוב...

יאללה, זהו קופצת על הרגליים ומתלבשת

ניקולאי: טוב היה? גיברת מבסוט?

ירדנה: סתום! תהיה יפה ותשתוק! מוציאה ארנק. שולפת כסף וזורקת על המיטה ונעלמת.

בוריס: יותר טוב פסיכולוג כמו גינקולוג. אתמול אני יש אחת גיברת מה רוצה משחק אני גינקולוג. היא מוציא מתיק שלה חלוק לבן של דוקטור, היא מוציא מתיק שלה כובע פנס ונותן לי פה בראש מצביע על המצח ואומר עושה חקוי לגלגני: "עכשיו אתה דוקטור גיניקולוג, זאת הפנטזיה שלי". אני לגיד: אני לא דוקטור גיברת, רק אני פעם עובד אינסטלטור. היא אומר חיקוי לגלגני: "לא שאלתי אותך, תשתוק דוקטור. תבדוק, תבדוק אותי". אני אומר: "בסדר גיברת, טוב, מה גיברת יש בָּיה? למה בא גיברת בקליניקה?" היא אומר חיקוי לגלגני: "דוקטור, תעשה לי ילד. אני רוצה ילד חכם כמו דוקטור, אני רוצה ילד שלי יהיה דוקטור" אני לגיד: אני אסור עושה ילד, אני רק מותר בודק. גיברת מוציא מתיק שלו סכין ושם לי סכין ככה פה מצביע על המפשעה ואומר חיקוי לגלגני: "מהר, או שאתה עושה לי או שאני חותכת". אחר כך היא תופש פה מצביע על דש החלוק וקורע הכל כפתורים אני אומר "כן, בטח" ומה היא אומר לי? אומר לי בלי קונדום! מבין??? היא רוצֶה אני בלי קונדום. אני אומר, מותק, פה מכון, מכון – קונדום. בבית עושה בלי קונדום. היא אומר חיקוי "אני לא אוהבת גומי, גומי לא טוב לי, אצלי רק בטבעי". אני אומר, אולי גיברת הולך מקום אחר בשביל טבעי. היא עושה צועק. צועק צועק הרבה עד מתי ז'ניה בא בחדר. ז'ניה אומר "גיברת, למה צועק?" גיברת אומר "אני בלי גומי" ז'ניה אומר "גיברת, בלי קונדום משלם עוד ארבעים שקל. גיברת אומר "אין בעיה, עוד ארבעים שקל" ז'ניה אומר "שמעת ברנדון? מה לקוח משלם לקוח מקבל. לקוח תמיד צודק". כן ליאונידינקה, זה ככה חיים מכון, אין לב, אין בֶּנָדָם. אתה כמו חתול בזבל, חתול בזבל כמו אתה.

ליאוניד קורס בתוך הספה וממלמל בג'יבריש

נשמע צילצול באינטרקום

ז’ניה מרימה השפופרת: אָלו.

קול באינטרקום: כאן זה החתול הצוחק?

ז’ניה: מספר שלוש במעלית.

נכנסת הומלסית ביד אחת שקית בקבוקים ריקים, ביד שנייה בקבוק וודקה

הומלסית: כמה?

ז’ניה נסוגה לאחור בגלל הריח: מאתיים.

הומלסית שולפת מהחזיה גליל של שטרות מישרת אותם וסופרת: חמישים... מאה... מאה חמישים... שבעים ... השטרות נגמרים והיא שולפת שקית מטבעות וממשיכה מאה שמונים... שמונים וחמש, תשעים, תשעים ואחד... שניים... הופכת את השקית הריקה זה הכל.

ז'ניה עומדת עם יד מושטת, הכסף עדיין ביד

הומלסית: נגמר כסף מתחילה לשלוף מהשקית בקבוקים כל ארבע אחד שקל. אחד... שתיים...

ז’ניה: שקל!! שקל!!

ההומלסית מחפשת על עצמה עוד כסף ולא מוצאת. לפתע נזכרת, שולחת יד עמוק לתוך השמלה, שולפת עוד שקית מטבעות

הומלסית: מאה תשעים ושלוש, מאה תשעים וארבע, תשעים ושש, שמונה, תשע, חיוך ניצחון מאתיים!

ז'ניה מסמנת לה לעבר החדר של ליאוניד והיא נכנסת

ליאוניד נמלט מהחדר אל הלובי

ליאוניד נחנק: לא, לא יכול, לא רוצה. הוא לכלוך, מסריח, הכל וודקה מסריח... לא רוצה... זה אישה מחלה...

ז’ניה מתייצבת מולו: שְטוֹ?? אתה לא מה?

ליאוניד: אני לא רוצה... לא רוצה.

ז’ניה מורידה עליו שתי סטירות אדירות: אתה לא מה???

ליאוניד: לא יכול... לא יכול...

ז’ניה מכניסה לו מכות רצח וצורחת: לא רוצה אין!! לקוח יש!! לא יכול אין!! כסף יש!! מלוכלך אין!! עבודה יש!! מבין ילד? פה רק עבודה! עבודה , עבודה, עבודה!

ליאוניד מקופל מכאב, מסתובב ומליט את פניו.

ז’ניה מניחה רגל על אחוריו ובועטת אותו לכיוון החדר: לך עבודה! לקוח משלם אתה עבודה! אחרי מתי אתה גומר יש דוּש מים חם, יש סבון בקבוק יש שמן תינוק ריח טוב.

ליאוניד מדדה לחדר

הומלסית צחוק מוטרף: אני לא טובה? לא טובה סשה? כסף שלי לא טוב? עוברת לבכי אין בית אני, אין משפחה, אין מישהו. אין אהבה. סשה רוצה אהבה. פעם אחד ראשון אני בא פה, רוצה אהבה, לא בן אדם אני? לא מגיע אהבה? הרבה הרבה בקבוקים צריכה עובדת אני.

מהחדר עולות גניחות אחריהן ליאוניד נמלט מהחדר ללובי, מקיא ונופל על הספה

סשה יוצאת מהמכון

ניקולאי מחבק את ליאוניד: לך עושה דוש. אחד דוש הכל נגמר. אתה שוכח הכל מה היה.

בוריס מושיט לו כדורים: קח זה ספידים. עושה לך שוכח מהר מהר. ככה עבודה מכון... בא אנשים כל מיני, יש פעם בא טוב, יש פעם בא לא טוב. מתי בא לא טוב, זה מרים את הכדורים חבר טוב.

אני מתי קשה בלב אני חושב ממושקה שלי, אני חושב בבושקה עושה אוכל מה אני אוהב, אני חושב איך בית. עכשיו בית לא טוב, יש אין שירותים בבית, שירותים בחוץ, רוצה פיפי הולך בחצר. בית עכשיו אין מקלחת. מתי אני בא אני יש כסף, עושה שירותים בתוך בית, עושה מקלחת בתוך בית, עושה מים חם, טוב טוב, קונה טלויזיה צבע...

נשמע צלול באינטרקום

ז’ניה מרימה השפופרת: כן?

קול באינטרקום: חתול צוחק?

ז’ניה מרימה השפופרת: מספר שלוש במעלית.

נכנסת לקוחה. היא בוחנת את השלושה בדקדקנות ומצביעה על ליאוניד

לקוחה: אותו אני רוצה.

ז’ניה: זה ילד, מאתיים. לא מאה עשרים.

לקוחה פותחת ארנק ומשלמת: בוא ילד.

הם נכנסים לחדר

לקוחה: יפה... כוסכוסון יפה אתה... בשר צעיר, אני אוהבת בשר טרי, בוא תרגיש. תרגיש אותי, תעשה לי, גם שלי צעיר, נכון? לא רואים עלי חמישים ותשע, נכון? אני כמו עשרים וחמש, בפנים אני עשרים וחמש, מקסימום שלושים, לא יותר. אנשים אומרים לי, די, מספיק עם בחורים, אבל לא, אני עוד לא יבשה, אומרים לי חאלס, את זקנה. אני זקנה אני? אני עוד משתינה בזרם אחד... בחורים מתים עלי, על הגוף שלי... אני השקעתי בו, מה לא עשיתי? חזה עשיתי? עשיתי. שאיבת שומן עשיתי? עשיתי. מתיחת פנים פעמיים, עפעפיים אני עשיתי, בוטוקס כל שנה, הכל... משכנתא עלה לי... אבל שווה, תאמין לי...הבחורים אוהבים ככה, הרבה מתנות אני קונה להם, בגדים, מסעדות... כן, בשביל מה יש כסף? חיים רק פעם אחת, לא?... נו? איך אני? לא בחורה צעירה?

ליאוניד שותק

לקוחה: תגיד!!!

ליאוניד:כן, גיברת כמו בחורה צעירה.

לקוחה: נכון שאני לא כמו אלו שבאות למכון? נכון שאני מיוחדת?

ליאוניד שותק

לקוחה: נכון???

ליאוניד:בטח, נכון, מיוחדת.

לקוחה: אתה חמוד. הנה בשבילך עשרים שקל. אני לא סובלת את החברות שלי, לא יכולה לשבת איתן. כל הזמן מדברות על הנכדים... אני ראש צעיר אני, הולכת למועדון, דופקת שלוש צ'ייסרים ומתחילה לרקוד, אל תשאל, כולם שואלים מי זאת? מאיפה הכח? איזה אנרגיה? אז מה אם אני לוקחת כדורי מרץ, הם משתגעים עלי, איזה קולית הם אומרים, מגניבה, אבל בסוף תמיד עולה לי לחץ דם ונופל סוכר ואני רואה תמונות של בית קברות אז יש לי תמיד את הפרוזאק שלי. עכשיו בוא כבר, שאני ארגיש את החיים שלך, שאני ארגיש יפה כמו פעם, כוסית כמו פעם, פרח, פרח כולם אמרו... בוא אלי פרפרון, תאהב אותי, תגיד שאתה אוהב את הרגליים שלי.

ליאוניד: אני אוהב רגליים שלך.

לקוחה: תגיד שאתה אוהב את התחת שלי.

ליאוניד: אני אוהב תחת שלך.

לקוחה: אתה טוב, אתה יפה, אתה עושה לי טוב... טוב!!... טוב!!! קמה ומתלבשת, מוציאה מהתיק גלולות תן לי מים!

ליאוניד מגיש לה בקבוק מים והיא בולעת את הגלולות

לקוחה: עכשיו אני הולכת.

הלקוחה נעלמת וליאוניד יוצא אל הלובי

בוריס: נו, ליאונידינקה, מה מדבר?

ליאוניד: מה מדבר? לא יודע מה מדבר. זה גיברת ריח טוב יש, לא ריח מסריח. לא לכלוך, יש נקי, אבל יש משוגע. גיברת יש משוגע, מתי משוגע אני לפחד, לא יודע מה עושה לי.

ניקולאי: נכון. פה לא מכון ליווי, פה מכון משוגעים. הכל פה משוגעים, הכל עולם משוגעים. אתמול אני יש לקוח מה הוא מדבר עושה חיקוי "ביזאר, ביזאר, אני עושה רק ביזאר" אני אומר לקוח: לא יודע ביזאר, מה זה ביזאר? היא לקוח אומר חיקוי "ביזאר טוב, ביזאר הכי טוב. אני קושרת אותך מהצואר כמו אתה כלב שלי" היא אומר "בסדר?" אני אומר בסדר. היא לוקח מתיק שלה חגורה ככה של כלב ושם לי פה מראה על הצואר אחר כך היא אומר חיקוי "ארצה קוקי, ארצה" צוחק היא עושה לי שם קוקי, אז אני לצחוק, אז היא אומר חיקוי "ארבע קוקי, אתה על ארבע" אז אני הולך ככה כמו כלב יורד על ארבע אחר כך עושה לי פה מלטף את עצמו על הראש כלב טוב קוקי, כלב טוב. אני עושה צוחק האו! האו! אחר כך גיברת אומר לי חיקוי "עכשיו קוקי עומד, עושה פיפי" אני לָגִיד, מה??? היא לגיד חיקוי "קוקיל'ה צריך פיפיל'ה. קוקיל'הה עושה עלי פיפיל'ה".

ליאוניד: מה??? אני לשמוע טוב? מה אתה לָשׂוֹת?

ניקולאי: אני , מה אכפת, זה משוגע זה, אמרתי לך, פה בית משוגעים. אני עושה פיפי.

ליאוניד מצטלב: ממושקה שלי... פפושקה... ג'סוס. ככה נגמר?

ניקולאי: אחר כך היא מבסוט הרבה, היא מקבל אקסטזה הרבה, חיקוי "טוב... טוב... טוב..." אחר כך היא שקט, אחר כך צועק חיקוי "ארצה! קוקי ארצה!" אני עושה ארצה, היא אומר חיקוי "עכשיו לשרל'ה יש פיפיל'ה". יש מבין? רוצה היא פיפי עלי. אני מהר עומד ברגליים, אומר: לא טוב! זה ניק לא רוצה! מתי אני אומר לא, פרצוף שלה כמו עגבניה, היא צועק חיקוי "לא?? מה לא?? לי לא אומרים לא!!" היא מקבל משוגע בעיניים, עיניים שלה יוצא בחוצה, צועק כמו חזיר מתי הורגים אותו, עד ז'ניה בא בחדר, ז'ניה מדבר ככה בשקט: "מה קרה גיברת?" גיברת אומר חיקוי "הכלב הזה לא רוצה ביזאר" ז'ניה אומר: "גיברת, ביזאר, עוד 60 שקל".

ליאוניד מצטלב: ג'סוס, מריה... ככה אמרה?

ניקולאי: ככה. אתה מכיר ז'ניה. אחר כך אני דוש אחד שעה מתחת מים חם חם.

ליאוניד רועד: זה עושה אני חולה קם ועובר לחדר

תמונה 3

נכנסת לחדר מעיין

מעיין: אחלה כוסכוסון קטן... איזה יופי... בדיוק מה שחיפשתי. צעיר, יפה, חלק, גוף מָמִי כזה... מרשמלו... איך שאני אוהבת... אממ מלקקת שפתיים כאן לא יעשו לי את ההצגה המסריחה הזו שעושים לי כל הגברברונים האלה... מעניינת אותם עאלק... מאתגרת אותם... "אני מחפש" הם עושים לי... "אני מחפש זוגיות אוהדת" אבל כל מה שמעניין אותם זה רק דבר אחד, החור שלך, זה מה שמעניין אותם, זה כל מה שהם רוצים ממך המניאקים האלה, להשתמש ולזרוק... ואני, נמאס לי מהם! די! נגמר לי! נגמר לי מעוד פגישה באיזה בית קפה מסכן ועוד פעם בית קפה, ואם הוא כבר לארג' אז הוא משדרג ומזמין אותך לחומוסייה מעוצבת... בטח, הוא מוכן להשקיע בקשר אבל בתנאי כמובן שיהיה לו נדמה שייצא לו ממני משהו... קשר רציני? בתחת שלהם! רק שאני אשמע, ואני חייבת לשמוע, איזה מוצלח ואיזה תותח הוא... איכס... להקיא... להקיא בא לי מהם... שוקעת במחשבות

הוא מתקשר, אתם מדברים, הוא נשמע לך בסדר כזה אז את קובעת איתו, אתם נפגשים וקצת נחמד לך אז את מסכימה לעלות איתו ואז... פְלוּפ!ּהוא נעלם... כמו בועת סבון. הילד פוחד, הוא מבולבל. הוא לא יודע מה תעשי לו... כן, בטח, את תיקחי לו את החופש שלו, את תגנבי לו את הביצים שלו... ואז, זה לא את זה אני, וביי ביי. אז אני גמרתי איתם. באופן סופי ומוחלט אני גמרתי איתם. אם כבר סקס אז שיהיה סקס נטו, נטורל, בלי ציפיות. שאני אדע בדיוק מה אני מקבלת. זה מה אני משלמת – זה מה אני מקבלת. הכל על השולחן. מסובבת את הראש לאורך החדר טוב... הכל על המיטה.

בוחנת את ליאוניד בדקדקנות באמת אתה כוסכוסון יפיופון מתוק... איך קוראים לך?

ליאוניד: אני ליאוניד. פה במכון ליאונרדו.

מעיין: נָייס! ליאונרדו! איי לייק איט, ליאו. ממש חמוד. ואני מעיין. או קיי. אז אני כאן ליאו יקר כי זה המקום היחיד בעולם שאני בטוחה שאף אחד לא רוצה את הגוף שלי. אני באתי הנה בשביל לשלם כסף בשביל שאף בן זונה לא ירצה את הגוף שלי! אתה הבנת את זה ליאו? אני משלמת לך כסף רק בגלל שאתה לא מתחשק לך עלי. רק שתקשיב לי! כסף תמורת הקשבה. פֵייר אינָף? אני מדברת אתה מקשיב. עכשיו תגיד לי ילד, בן כמה אתה?

ליאוניד: תשָעֶשרה. עוד לא תשעשרה, עוד שניים חודש, אוגוסט.

מעיין: מה?? מה עושה כאן ילד חמוד כמוך? מאיפה באת?

ליאוניד: אוקראינה אני. בא מקייב.

מעיין: יש משפחה? אבא, אימא, אחים?

לאוניד: אימא יש. יש אחד אחות קטן, שתים עשרה.

מעיין: אבל למה אתה נמצא כאן? איך בכלל הגעת?

ליאוניד: לא טוב, הרבה הרבה לא טוב. לא רוצה אני כאן, מוות זה פה. זה הכל אנשים מאפיה, מתי אני בקייב מדבר לי אני הולך באיזראל עבודה מכון כושר, לוקח כסף כל אחד חודש תשע מאות דולר. באוקראינה אני משכורת תשעים דולר. הם נותן מטוס באיג'יפט. בקאירו לוקח אותי בסיני בגבול. בלילה כולם אנחנו לרוץ בתוך איזראל, אחר כך יש אחד בדואי לוקח באוטו פה בתל אביב.

מעיין: אני המומה... איך אתה מסתדר עם כל הדבר הזה?

ליאוניד: פה גיהנום. מוות פה. יותר טוב אני בית סוהר, יותר טוב אני בקבר, יותר טוב מת.

מעיין: אבל תיראה איזה שרירים, אתה ספורטאי, למה לא בורח?

ליאוניד: אין בורח!! יש ז'ניה!! ז'ניה משלם עשר אלף דולר. ליאוניד בורח, יש חחחת עושה תנועת סכין על הצוואר

מעיין: לא! אני לא מאמינה, זה לא אמיתי, זה עושה לי צמרמורת, תראה מראה על היד שלה השערות עומדות.

ליאוניד: לא אמיתי? מתי אני מת זה אמיתי.

מעיין: אף פעם לא תצא? איך תצא?

ליאוניד: מתי אני לשלם עשר אלף אז אני בחוץ.

מעיין מלטפת ומחבקת אותו מסכן אחד, חמוד שלי... מנוחה יש קצת?

ליאוניד: מה זה מנוחה?

מעיין ממשיכה ללטף: מנוחה, יום אחד בלי עבודה, נגיד, שבת, הולך לים.

ליאוניד: עבודה כל יום. כל יום כל יום עבודה עבודה עבודה מתחיל בוקר, גומר לילה, שתים עשרה, אחד בלילה, איך יש בא קליינטים.

מעיין: אפילו לא משהו, אולי קצת לצאת לקנות משהו?

ליאוניד: אפילו לא באמבולנס לצאת. מתי חולה בא אחד רוסי דוקטור, נותן כדורים אנטיביוטיקה. פעם אחד , מתי אני חולה, הכל גוף כואב, יש חום אין כח עבודה אני אומר בז'ניה לא יכול עבודה, ז'ניה נותן מרביץ מכות, היא יש מקל גומי מה לא עושה סימנים, הרבה כואב...

מעיין בוכה ומחבקת: אומלל שלי... פרח שלי... אפולו שלי... זה לא יתכן, זה לא אמיתי, לא אנושי... אני אעזור לך, לא יודעת איך, אני חייבת להוציא אותך מכאן... אני אחשוב... אני אציל אותך.

ליאוניד: בֶּמֶת? מה גיברת אומר זה במת? גיברת לוקחת ליאוניד בחוץ?

מעיין: כן, בטח, טוב, אבל עכשיו אני כבר הולכת... ביי... אוציא אותך... ביי הנה הכסף משאירה על המיטה כסף, מפריחה נשיקה ויוצאת

ליאוניד יוצא אל הלובי, בוריס וניקולאי יושבים ליד שולחן קטן

בוריס: בוא ליאונידינקה, בוא, אוכל... ארוחת צהריים מתחיל להוציא מצרכים מהשקית ולהניח על השולחן יש קוקה קולה... הנה, יש פלאפל... אוהו! אוהו! היום ז'ניה מצב רוח טוב, גם סביח יש!

ניקולאי: מתפוצץ מצחוק הרבה מצב רוח טוב. אולי בלילה בעל שלה נותן לה.

בוריס צוחק: גם דזרט מביא היום! הנה, קרמבו!! שלוש קרמבו!!

ליאוניד: אחח... אחח... עכשיו בבית, מאמא יש בורשט חם... אחח... הכי טוב בורשט.

בוריס: אחח...עם כרוב הרבה...

ניקולאי: אחח... עם עצם בפנים, הכי טעים עצם בפנים. למצוץ. ..ככה מדגים מציצה של העצם חיים שלנו לא בורשט, עכשיו לא למצוץ עצם. פה חיים שלנו למצוץ גיברת מתגלגל מצחוק היום היה מישהו לקוח, היא אומר לי באוזן: תמצוץ לי בטוסיק. זה מה היא רוצה. אוי איזה תחת יש צוחק ככה גדול! כמו אוטובוס. עבודה הרבה. אחר כך מדאם מבסוט, נותן טיפ עשר שקל.

תמונה 4

מעיין נכנסת לחדר של ליאוניד ומלטפת אותו

מעיין: שלום מתוק, פרח שלי מריחה את גופו כמה שאתה יפה... התגעגעתי לעור החלק שלך... לשרירים הנפלאים שלך... לישבן הסקסי שלך... לעיניים העצובות האלה...

ליאוניד: מה שלום גיברת מעיין?

מעיין: על הפנים, אל תשאל...

ליאוניד: מה קרה?

מעיין: כנראה שיש עלי קללה, יודע מה זה קללה?

ליאוניד: מה זה קללה?

מעיין: קללה זה מזל רע שאלוהים שם עליך. הקללה שלי זה מהגברים.

ליאוניד: בטח, אלוהים זה גבר.

מעיין: צחוק אתה עושה לי? אל תעשה לי צחוק, זה בכלל לא מצחיק. אחרי כל מה שהיה לי בחוץ אז עכשיו גם בעבודה זה בא לי. אתה לא תאמין, הבוקר במשרד אני נכנסת לפינת קפה לתדלק את האספרסו שלי, אני בלי לפחות חמש אספרסו ביום שום דבר אצלי לא זז, אז איך שאני גומרת להכין את האספרסו ולוקחת את הספלון ביד, פתאום הבוס שלי מאחוריי, בא להכין לעצמו קפה, וככה במקרה הוא מתחכך בי מאחור! אתה קולט? מתחכך לו! במקרה כזה! יוצא לו... אז מה אני יעשה? אני אגיד לו סליחה שאול, אבל אתה מתחכך בי? הוא בוס! הוא יכול להיות אבא שלי. והוא כזה מכובד, שיער כסוף, עניבות משי… ככה בפוקס הוא הביא לי את זה, בלי כוונה כאילו, כך שאם אני פותחת פה ואומרת משהו אני עוד יכולה לצאת מה זה אהבלה... או קיי, סבבה... אז אני סותמת, אבל אז הוא מרשה לעצמו עוד יותר להתחכך עוד יותר במקרה כאילו, ואז מרוב שחטפתי שוק אני מתאבנת! על המקום! נהיית דחליל עם האספרסו ביד. אז עכשיו הוא כבר נצמד גם עם החזה שלו ואני מרגישה עלי מאחור את הזהו שלו ומרוב שנבהלתי קפץ לי הספלון אספרסו מהיד והתרסק על הרצפה והשפריץ על המכנסיים בז' האלגנטיים שלו ואני תיכף ומיד כמו אוטומט התכופפתי לרצפה לנקות, אז הסבא המגעיל הזה עושה את עצמו שכאילו לא היה שום דבר ונהיה דב פנדה חמודי כזה ובא לעזור לי לנקות והביא מטאטא עם יעה ועוד העיז לצאת עלי עם מן בדיחה מפגרת כזאת שבמשכורת הבאה הוא יחייב אותי על אחד ספלון אספרסו… גיחי, גיחי, גיחי…

ליאוניד: אחר כך, מה היה?

מעיין: אחר כך אמרתי שאני לא מרגישה טוב והלכתי הביתה, ואחר כך ישר באתי הנה כי כאן זה המקום היחיד בעולם שאני יכולה להיות בטוחה שאף אחד לא יתחכך עלי פתאום במקרה כאילו ולא ירצה לעשות לי איזה משהו. נכון חמוד?

ליאוניד: נכון…

מעיין: אז תגיד "אני לא רוצה סקס" שאני אשמע את המילים האלה באוזניים שלי.

ליאוניד שותק

מעיין: נו, תגיד!

ליאוניד: אני לא רוצה סקס…

מעיין: תגיד: אני ליאונרדו לא רוצה ממך סקס.

ליאוניד: אני ליאונרדו לא רוצה ממך סקס. כן, זה נכון, אמיתי.

מעיין: יופי, נפלא! מעיין משלמת כדי שלא ירצו לזיין אותה!

ליאוניד שותק

מעיין: נו, תגיד: מעיין משלמת כסף כדי שלא ירצו לזיין אותה!

ליאוניד: אבל אני ליאונרדו רוצה לב שלך. לא רוצה עושה, לא רוצה כסף, רוצה לב. לב שלך טוב. טוב טוב. פה אני כל זמן כל זמן מת. מתי גיברת מעיין בא אני חי, אני מרגיש דם שלי, אני מרגיש יש חיים.

מעיין:אני לא גיברת, אני מעיין. אתה נכנסת ללב שלי. אני אוציא אותך מכאן. אני לא יודעת איך אבל אני חייבת להוציא אותך מכאן מחבקת אותו אני אוהבת אותך, אני אשלם עליך, אני אקנה את החופש שלך.

ליאוניד: מה, בָּמֶת? גיברת להוציא אני מפה? אני בחוצה?

מעיין: לא גיברת! מעיין!

ליאוניד: גיברת מעיין.

מעיין: מעיין, מעיין! בלי גברת!

ליאוניד:מעיין. סליחה, מעיין. מעיין מוציאה אני בחוץ? הולך בחופש?

מעיין מהנהנת נמרצות

ליאוניד: חוזר בבית? חוזר באוקראינה?

מעיין מחבקת: לא מתוק, לא אוקראינה... אני אוהבת אותך, אני רוצה שתישאר איתי.

ליאוניד בוכה: תודה… תודה… אני אוהב אותך הרבה.

מעיין ממשיכה לחבק: נהיה לנו ביחד, ואפילו אולי גם נעשה לנו סקס. יהיה סבבה.

ליאוניד: נכון. מתי אין ז'ניה, אין לקוח, אין מכות – יש סקס.

מעיין מעיפה מבט אל השעון הגדול שעל הקיר: אוף, נגמר הזמן! צריך ללכת מוציאה ארנק ומשאירה כסף ומנשקת אותו להתראות בייבי שלי.

מעיין הולכת, ליאוניד יוצא אל הלובי

בוריס: שְטוֹ? מה יש? למה מחייך?

ניקולאי: מה קרה? למה מבסוט?

ליאוניד: זאת גיברת מעיין, היא אמרה תיקח אני בחוץ. בחופש. לא עבודה מכון.

בוריס: אוה… בֶּמֶת? יופי… טוב… אחלה בחלה.

ניקולאי: בראבו אליושה, בראבו!

בוריס: נו, מתי הולך הביתה?

ליאוניד: לא יודע, לא אמרה מתי הולך.

ניקולאי: אולי גיברת שלך לוקח גם אני בחוץ?

בוריס: לא רוצה גם אני? לא אמר היא מתחתן חתונה?

ניקולאי: לא אמר רוצה אתה עושה היא ילד?

ליאוניד: היא אמר…

בוריס: לא אמר אתם יהיה בית קטן? חתול בבית? צוחק לא חתול צוחק מצביע לעבר התמונה של החתול על הקיר חתול חתול, דג באקווריום, שושנים בואזה, לא אמרה?

ניקולאי: לא אמרה אבא אימא גיברת כמו אבא אימא ליאוניד?

ליאוניד: לא יודע… לא אמרה… אמר יהיה סבבה. במלרע

בוריס מתפוצץ מצחוק

ליאוניד: למה צחוק למה? מה זה סבבה?

ניקולאי מצטרף לצחוק ובבת אחת שניהם נהיים קודרים

ניקולאי: תקשיב אליושינקה. מכון כאן בית סוהר. פה לא יוצא בחוץ. פה מאפיה. פה קבר. גם אני פעם יש גיברת כמו גיברת אתה. גיברת טוב טוב, נחמד. לב טוב יש, לא מדבר מלוכלך, לא רוצה עושה משהו מלוכלך, כל פעם מתי בא מביא משהו מתנה, מביא בונבוניירה קטן, מביא פרח, מביא משהו אוכל, קשקבל, סלמי… טוב גיברת, טוב מאד, אוהב אותי הרבה הרבה. היא אומר לוקח אני בחוץ, בחופש, אומר יש בית, יש כלב, יש חתול, יש אקוואריום… הכל אומר היא. אחר כך, פעם אחד פתאום, אין גיברת! גיברת לא בא. אני מחכה, מחכה… אין גיברת, אין טלפון, אין כלום. אני בוכה הרבה הרבה. הרבה אני בוכה. עכשיו איפה קוליה? בחוץ? בחופש? פה קוליה, פה, בתוך קבר.

ליאוניד מאובן

בוריס מושיט לליאוניד קרמבו: קח, קח קרמבו. עושה לך קצת מתוק.

תמונה 5

ליאוניד בחדרו, מעיין נכנסת

מעיין: שלום בובון חמודון? מלטפת ליטופים ארוכים אתה בסדר?

ליאוניד מהנהן

מעיין:יופי, אחלה.

ליאוניד: מה שָלום מעיין?

מעיין: לא... זה לא יכול להיות... לא יכול להיות שהכל קורה דווקא לי, פתטים הגברים האלה, כולם פתטים! כמה שהזין קטן ככה האגו גדול! איכס... הבוס הזה... אדון שאול... לא הספיק לו... אחרי שלא הצליח לו עם כל ההתחככויות המגעילות ליד המכונת אספרסו הוא החליט להראות לי מי כאן הגבר ומאיפה משתינים כרישים, אז פתאום אחרי ששלוש שנים אני העובדת המצטיינת שלו, פתאום יש "קצת" בעיות איתי וחסרים דברים בדוחות שלי והוא "שומע" עלי דברים. ככה, בלי שום בושה הוא מסתכל לי בעיניים ושופך עלי את כל הבולשיט הזה, אז הוא מאד מצטער אבל הוא לא יכול להמליץ להכניס אותי לרשימת הבונוסים. אתה קולט? זה מה שהוא עשה לי הבן זונה... אני לא יכולה יותר... נמאס לי... די... נמאס נמאס נמאס לי. פורצת בבכי

ליאוניד: לא בוכה גיברת, לא טוב בוכֶה.

מעיין: אני לא גברת!!! אני מעיין! כבר אמרתי לך!!

ליאוניד: סליחה... גיברת מעיין.

מעיין: מעיין ! מעיין! אל תגיד לי גברת.

ליאוניד: כן, סליחה, לא בוכה מעיין, לא טוב בוכה

מעיין: בוא אלי, תלטף אותי, תנחם אותי, תרגיע אותי, תעשה לי נחמד ונעים שאני אשכח אותו... איכס... שאול חרמוני... גמד חרמן אחד

ליאוניד מלטף את מעיין

מעיין: כן, ככה זה נעים לי, זה טוב, אתה טוב אלי מעיין עולה על המיטה תעשה לי מסאז', תתקע בי את האצבעות,

ליאוניד מתחיל לעשות מסאז'

מעיין: תלוש אותי כמו בצק... כן... ככה... איזה שרירים מופלאים... תלחץ, תמעך... עכשיו תגיד: את מתוקה מעיין.

ליאוניד שותק

מעיין: נו, תגיד, אני לא צריכה כל פעם להגיד לך שתגיד.

ליאוניד: את מתוקה מעיין.

מעיין: את מדהימה מעיין. מסמנת לו בראש שיגיד

ליאוניד: את מדהימה מעיין.

מעיין: את כוסית-על.

ליאוניד: את כוסית...

מעיין מתנשפת גונחת ונרגעת

ליאוניד: לא טוב זה בוס. לא טוב ככה מדבר, יש מעיין בעיה.

מעיין: בטח לא טוב. מאד לא טוב. מאד מאד מאד לא טוב. אני הבנתי שככה אי אפשר להמשיך, אז אתה יודע מה עשיתי?

ליאוניד: מה עשיתי?

מעיין: אני הלכתי למנכ"ל וזיבלתי לו שאני מרגישה שאני לא ממצה את עצמי וכל הבולשיט הזה ואם אני יעבור לשיווק יש לי הרבה יותר מה לתרום ובלה בלה בלה... ואז אתה יודע מה?

ליאוניד: מה?

הוא מסתכל עלי ככה במבט כזה... ותנחש מה.

ליאוניד: מה?

מעיין: פצצה!

ליאוניד: פצצה?

מעיין: הוא מודיע לי שממילא אני כבר נמצאת אצלו על הכוונת. אני שומעת על הכוונת והלב שלי נופל לתחתונים, נשמע מה זה רע, אבל הוא ממשיך: "אני עוקב אחריך ואני מאד מאד מרוצה מהעבודה שלך" ועד שאני קולטת מה בעצם קורה כאן, הוא זורק עלי את הפצצה: "בהֶאדקוורטרס בקליפורניה בקשו שנשלח מישהו אז ישר חשבתי עליך."

ליאוניד: בֶּמֶת?

מעיין: באמת באמת.

ליאוניד: אמריקה זה טוב, טוב אמריקה, טוב טוב. מה מעיין אומר?

מעיין: מה אמרתי? על המקום הסכמתי. כמעט הדבקתי לו נשיקה.

ליאוניד: רגע... רגע... גיברת מעיין הולך באמריקה?

מעיין: בטח, מה, אתה לא שמח בשבילי?

ליאוניד נשנק: כן... שמח...

מעיין: מה?

ליאוניד: מה אני? מה להיות אני?

מעיין: אתה תהיה בסדר.

ליאוניד: בסדר? איך בסדר? כמה זמן נוסע?

מעיין: שנתיים, אולי.

ליאוניד: מתי נוסע?

ליאוניד מתמוטט על הרצפה. מעיין מתכופפת אליו

מעיין: מה קרה? מוזגת כוס מים קח שתה, תשתה... מה קרה?

ליאוניד: מעיין אומר לוקח אני בחוץ, בחופש. מעיין אומר אני לא עבודה מכון.

מעיין: כן, אמרתי, נכון. אל תדאג. אני מבטיחה לך שתמצא מישהי אחרת שתוציא אותך מכאן. אתה כזה מקסים, כל אחת תתאהב בך, אתה תמצא מישהי שתרצה אותך רק בשבילה, ואם לא, אז כשאני אחזור אני מוציאה. יהיה לי מספיק כסף. מבטיחה! מרימה מבט אל שעון הקיר עכשיו חמוד, עבר הזמן. משאירה כסף ויוצאת

ליאוניד מתרומם, מדדה אל הלובי ונופל על הספה

בוריס: שְטוֹ??

ליאוניד שותק

בוריס: מה קרה??

ליאוניד שותק

ניקולאי: מה קרה איליושה, מה קרה?? ניגש אליו ומנער אותו דבר איליושה, דבר מה קרה? עשה לקוח משהו? מה עשה?

ליאוניד מנענע את ראשו בשלילה לקוח זה... גיברת מעיין... זה לקוח מה אומר לוקח אני בחוץ...

בוריס: מה עשה, מה?

ליאוניד: זה לקוח, עכשיו הולך...

צלצול טלפון קוטע את דבריו של ליאוניד

ז’ניה: אלו? חתול צוחק.

קול בטלפון: זה פינטו. תקשיבי. עכשיו אנחנו יוצאים בניידת.

ז’ניה: תודה סמל פינטו. תודה רבה. יש בשבילך בשר טרי. ילד יפה משהו משהו. כזה עוד לא עשית. הרבה כיף יהיה לסמל פינטו.

ז'ניה קופצת על הרגליים: כולם פה!! בואו פה!! מהר מהר, איליושה, בוריס, ניקולאי! משטרה! עכשיו בא משטרה! בואו פה!

ז'ניה פותחת פתח בקיר, מגלה שהקיר כפול, היא דוחפת את כולם פנימה אחד על השני וסוגרת את הפתח. היא יוצאת מהבית.

תמונה 6

הדלת נפרצת בבעיטה ונכנסים שני שוטרים. הם פותחים דלתות ומחפשים

שוטר: עוד פעם אכלנו אותה.

פינטו: בת שרמוטה... צוחקת עלינו זאתי, לאן היא מעלימה אותם? את האימ-אימא שלה אני אזיין.

שוטר: וואלה, זאת מעלימה אנשים, יכולה לעבוד קוסם בלאס וגאס. פעם שלישית צוחקת עלינו. פרינציפ אני לא מוותר לה. אחר כך כותבים בעיתון שמשטרה שום דבר לא עושה. אני אישית גומר על המכון הזה. לא מכון ליווי, מכון פתולוגי זה יהיה אצלי. הרוסייה המסריחה הזאת, בית ספר אני יעשה לה.

פינטו: בועט בקיר והופך את השולחן: רוסייה מכוערת... אני אראה לך מה זה... את תלכי אצלי לקיבינימט... בועט ושובר את השולחן יאללה, בוא נתחפף מכאן.

השוטרים יוצאים

תמונה 7

ז'ניה נכנסת ומוציאה את הבנים מהקיר

ז’ניה: הלך משטרה, נגמר! יאללה, עבודה, יש עבודה!

כולם יוצאים ומתיישבים בלובי

הדלת נפתחת ונכנס פינטו

ז’ניה: אוה, סמל פינטו! שלום, מה שלום סמל? בוא, בוא, אני אמרתי יש ילד חדש משהו משהו, ז'ניה לא משקרת. בשר טרי טרי. ילד כמו ילדה יפֶה... פינטו להיות מבסוט אחלה בחלה. תיכנס פה בחדר.

פינטו: ואזלין?

ז’ניה: יש הכל מוכן. ואזלין יש, יש קרם, יש שמן תינוק, מגבונים יש, גם וודקה יש. צוחקת בשביל פינטו גם ביסלי יש.

פינטו נכנס לחדר

ליאוניד: מה זה??? ... מה.....????

פינטו: סתום ת'פה!! תתפשט!!

ליאוניד: ממושקה שלי... לא! לא עושה זה, לא!!

פינטו: לא תגיד לממושקה שלך. לפינטו לא אומרים לא. תוריד מכנס!!

ליאוניד בוכה

פינטו: בוכה לי?? אתה בוכה לפינטו? מנחית סטירה ילדה נהיית?

אני אוהב שבוכים לי, זה מדגדג לי בביצים, מגרה אותי, עושה לי טונות חשק.

פינטו מבצע אונס אלים

הבכי של ליאוניד דועך

פינטו יוצא מהחדר תוך כדי רכיסת המכנסיים

ז’ניה: נו?? איך ילד?

פינטו: עצבני קצת היה, אבל וואחד בשר טוב... כמו עגל חלב.

ז’ניה מושיטה לו חבילת שטרות: תודה רבה סמל פינטו, להתראות, תבוא מתי מתחשק.

פינטו יוצא

תמונה 8

בוריס: לא טוב. צועק הרבה הילד.

ניקולאי: זה שוטר אוהב נותן מכות הרבה. כל פעם מתי בא נותן מכות, מכות מכות.

בוריס: למה לא בא פה ילד?

ניקולאי: ליאוניד!!!!

בוריס: ליאונידושקה, תבוא פה!!!!

ניקולאי: לא בא ילד. לא טוב. אני הולך רואה.

ניקולאי נכנס לחדר ומגלה את ליאוניד תלוי

ניקולאי: לא!!!!!!!!! ליאונידינקה, לא!!!!!!!!!!!!!!! ז'ניה!!!! ז'ניה!!!

בוריס נכנס לחדר ואחריו ז'ניה

ז’ניה מתבוננת בניקולאי: מהר! מהר! לעזור לי.

כולם מורידים את ניקולאי ומניחים על הרצפה. ז'ניה מתכופפת ומקשיבה ללב. בודקת אישונים. מרימה את היד בודקת דופק וזורקת אותה

ז’ניה: מת. בועטת את היד שבדקה. מצמידה אצבע על השפתיים ומעבירה אגודל לרוחב הגרון להעביר מסר שמי שידבר ימות.

ז'ניה יוצאת אל הלובי ומרימה את הטלפון: הלו?! אבו חסאן? כיף חאלק יא אבו חסאן? מה שלומך? מה שלום אישה? ילדים? בן יצא מבית חולים? יופי, מה אתה אומר... בת התחתנה? מברוק, מברוק אבו חסאן. אני בסדר חמדוליללה, שוקרן, שוקרן. תשמע אבו חסאן, יש לי פה אחד מת, זה ילד הרוסי מה הבאת מסיני. זה מת. לא, לא, לא זה שחור קטן בחמש אלף, ילד יפה, עשר אלף. עכשיו פה מת. אני לא רוצה משטרה עושה בלאגנים. אתה בא פה לוקח הוא מת בחזרה שם מאיפה בא. זורק הוא בסיני וחלאס, אין ילד. תבוא מהר אבו חסאן, ומתי בא אתה מביא סחורה חדש. תבוא מהר עכשיו דיר באלק. מעה סלאמה, ביי.

ז'ניה מורידה את הכיסוי מהספה וחוזרת לחדר: בואו פה, בואו פה, תעזרו לי.

כולם ביחד עוטפים את הגופה

תמונה 9

נכנס אבו חסאן וגורר את הגופה החוצה

ז’ניה: סחורה חדש?

אבו חסאן: יש סחורה, משהו טוב, פונה לעבר הדלת דָוָואי, בוא הנה.

נכנס הסחורה כפוף וחפוי, לאט לאט מסתובב ומרים את הראש

מתגלה ליאוניד