לקול פעמי אביב 2011

נפעמים חוזים אנו בטלטלה העוברת על העמים סביבנו. מארצות המאגרב דרך שפך הנילוס ועד המפרץ הפרסי, מקהלה צעירה ואדירה קמה מאפרו של מוחמד בועזיזי וקוראת לקץ משטרי העריצות ולהנהגת הדמוקרטיה. האם אכן עומדות רגלינו בשערי תקופה חדשה שלא נודעה כמותה בדברי-ימי העת החדשה, אביב העמים הערביים? כגודל התקוות כן גודל החששות, ובכל זאת אומר לנו לבנו כי כן הדבר.

"חירות, שיוויון, אחווה" היא מורשת אותה קנו עמים אחרים לפנינו בדם ובדמע. ראינו אותה נבנית ונחרבת ושבה וקמה, בהינשאה בחרדת-קודש ובהירמסה ברגל גסה, נלאטת ברטט בין גדולי-רוח ונישאת לשוא בפי רודנים מתעתעים, גוברת על אינספור קולות משטמה וציניות ואי-אמון, והנה, דור אחר דור, קנתה אחיזה איתנה וגוברת בלב כל עמי התרבות, מאמצת כל טכנולוגיה חדשה, מפילה גבולות ומתריסה בפני כל דיכוי הדיבור והמחשבה. "חירות, שיוויון, אחווה" – חוט משולש הוא אשר לא יינתק; כי לא יכּון האידיאל האחד בלי שני רעיו; כי יסוד מוסד היא הדמוקרטיה לרווחת כל אדם ולפריחת התרבות, האמנות והמדע. לאידיאלים אלה חייבים אנו, מיום עמדנו על דעתנו, את נכסינו בחומר וברוח, את אשרנו ואפילו את עצם חיינו.

עכשיו, כבקש כל אנוש חלקו, חירות, שיוויון ואחווה מבקשים גם אתם. אינשאללה! ויהי חלקנו עמכם היום.

לא נעלם מאתנו קול ענות המרבים בלהג "מה שהיה הוא שיהיה" ובהבלותות "היעדר מסורת דמוקרטית" וכיוצא בהן; שאוזניהם נותרו ערלות בפני הקריאה הנשגבת "סלמייה! סלמייה!" שבקעה מכיכר א-תחריר בה חצצתם בגופכם בין אנשים נצים, להזכיר זה לזה כי בשלום באתם ובדרכי שלום תבקשו לכם דרור. לא מזרחנים אנו, לא מומחי מודיעין ולא פוליטיקאים. לרחשי לב העמים מטים אנו אוזנינו ולא לנאומי שליטים בחסד-עצמם. וברחוש לבכם דבר טוב יענה לו הד גדול מלבבות העולם כולו, ובתוכו ישראל.

לא נשאל היום מה תביא תמורה זו ליחסים בין ארצותינו. לוּ תבקשו היום רק זאת – כבוד לכל נברא בצלם, איש ואישה, ילד וזקן, ולכל אשר חיים בו, צומח וחי, ולכל אשר רוח בו, ספר, יצירה, מצבה, אמונה ומחשבה היקרה לחושביה – אם זה מבוקשכם, קונָם עלינו אם לא נעשה הכל למען יינתן לכם! לא אידיאליזם ערטילאי כאן אלא הפוליטיקה הריאלית ביותר. כי הרוצה בטובת כל בני ארצו ללא הבדל דת, גזע ומין, רוצה בטובת האדם באשר הוא; כי ביום בו יאמץ אל לבו השיעי את הסוני; כקרוא המוסלמי "אח" לנוצרי, לדרוזי, לדארפורי, לקופטי ולכורדי; בצעוד כל אלה שלובי זרוע, הלא תיפתחנה הזרועות מאליהן גם אל אחיכם מכבר, היהודי?