פרק #4 - הדודה ברטה

דודה ברטה, אחותה המבוגרת של אמא, שסבלה מחרשות חלקית ונשארה ברווקותה, הייתה אישה ענווה וטובת לב. היות ואמה, הסבתה מרי, הייתה חולנית ונפטרה בגיל צעיר יחסית, הייתה זאת ברטה שניהלה את משק הבית של אביה, הסבא יוסף. ברטה הייתה עקרת בית מצוינת ובשלנית מעולה, תבשיליה והמאפה מעשה ידיה היו טעימים להפליא, השולחן היה תמיד ערוך בחן רב והבית היה מסודר ונקי.

עד שמצבנו הכלכלי שוב השתפר נשארתי אפוא בהשגחתה והיא טיפלה בי באהבה ובמסירות רבה, כאילו הייתי בנה. בחופשת הקיץ שהינו בנוה הקיץ של סבא יוסף, שנקראה "דאצ'א", שוב הייתה זאת הדודה ברטה שניהלה שם את משק הבית טיפלה והשגיחה עלינו. לא יכולנו לבקש לעצמנו דבר טוב יותר. למרות התנאים הפרימיטיביים ששררו בכפרים אלה, ללא חשמל ומים זורמים, הכל היה מצוחצח ונקי ועל שולחננו עלו תמיד המזונות הטריים המזינים והטעימים ביותר.

דאגה רבה גרמנו לה, כאשר רצינו להתרחץ בנהר הגדול שעבר בסמוך. אחותי ידעה קצת לשחות ואני בכלל לא ולמרות שזרימתו של ה-ניימן, זה שמו של הנהר, היה בקטע זה רגוע מאד וגם לא העזנו להתרחק יותר מדי מהחוף, זה לא היה לגמרי נטול סכנות.

בנוסף לכך הדודה ברטה לא ידעה לשחות ובמקרה הצורך הייתה נשארת חסרת אונים. אבל היא מצאה פתרון לשביעות רצון כולנו. חבל ארוך הובא ואנו נקשרנו בשני קצותיו. כך השתכשכנו במי הנהר כרצוננו וברטה שהחזיקה את החבל באמצעו, כמו מושכות בעגלה יכלה למשות אותנו לעת הצורך.

אולם מי שגדל ליד נהר לומד מהר לשחות ותוך זמן קצר אמצעי הזהירות הזה נהיה מיותר.

ברטה הייתה נפש טהורה, שמעולם לא התעצבנה ולא פגעה באיש. בזמן הכיבוש הנאצי היא הייתה אתנו בגטו ולמרות התנאים הקשים, הרעב ואווירת הפחד התמידי, היא נשארה שלווה ושקטה עד לרגע האחרון.

הדודה ברטה, "האויב המסוכן" של גזע האדונים המטורף, נרצחה ע"י הנאצים ב27- במרץ 1944, באקציית הילדים והזקנים.יהיה זכרה ברוך.