פרק #9 - משחקי חורף

חופשות הקיץ היו ללא ספק ימי ילדותי המאושרים ביותר. אך גם החורפים סיפקו מקור להנאות ושמחה. העיר עטתה לבן, פרחי קרח נוצרו על החלונות הכפולים, שחריציהם נסתמו בצמר גפן והתנור הגדול שהוסק בעצים הפיץ חום נעים בכל הבית. למדתי בבית-ספר יהודי, נפגשתי עם חברי וחברותי למשחקי חברה ובילינו בנעימים.

אולם כאשר מזג האוויר היה נוח במיוחד, העדפתי את ההחלקה על הקרח. עשיתי זאת אחרי הלימודים ואחד מאותם אחרי הצהרים האלה זכור לי עד היום בבירור מסיבה מיוחדת.

לקצב הלחן הבוקע מהרמקולים, אני מחליק ביעף על פני משטח הקרח הנרחב ואולם זאת לא הסיבה היחידה להימצאותי כאן. בסתר לבי אני גם מקווה לפגוש כאן את אחת מבנות כיתתי ,כדי באמתלה של מפגש מיקרי, לחבור אליה בהחלקה. לאחר זמן קצר אני אכן מבחין את כיפתה הוורודה, אולם אז מסתבר לי לאכזבתי, שמישהו מהכיתות הגבוהות יותר כבר הקדים אותי ונמצא בחברתה. אירה ברמן או אירקה, כפי שכינו אותה כלם, הייתה נערה שובבה שהעדיפה את חברת הבנים ובניגוד ליתר הבנות השתתפה אתנו בפעולות הספורטיביות ובכל משובותינו. כולנו היינו קצת "מאוהבים" בה, אך לאחד כמוני, בן ה- 12, "שחלב אמו עוד לו יבש על שפתותיו" לא היה לה הרבה עניין.*

חזרתי הביתה במצב רוח שפוף, ולא היה לי כל חשק להכין את שיעורי הבית. אולם דבר זה לא הפריע לי במיוחד, כי בלאו הכי אוכל להכינם למחרת היום במהלך הלימודים. דבר זה התבצע באופן כזה: ביושבי בשורה האחרונה רחוק מעיני המורה, החושב שאני רושם בשקדנות רבה את דבריו, אני למעשה מכין את עבודת הבית של השיעור הבא, וכך זה נמשך גם בשעורים הבאים. הלימודים באים לי בקלות ובדרך כלל אני מקבל ציונים טובים. אולם במקרי "חירום" אני מחתים על הציונים הפחות טובים את אחותי הבוגרת, שהיא עצמה עדיין תלמידה ולכן גם מגלה הרבה הבנה וסולידריות. מבחינת המורים זה מתאפשר, כי הסברתי להם שאמי נמצאת רוב הזמן הרחק מהבית, במרפאת השניים שלה, באחת מעיירות המחוז ולכן אחותי הבוגרת, היא אשר מטפלת בי.

* אירקה ברמן הייתה בגטו חברה פעילה במחתרת, הובילה אנשים לפרטיזנים ונפלה בקרב. בחייה ובמותה הייתה ונשארה נערה יהודיה גאה ואמיצה וכך נזכור אותה כולנו.