פרק #11 - על "הטיטניק"...

בשנת 1939 אני עול ימים, שלא מודע כלל למתרחש בעולם ואיזה עננים שחורים ומאיימים מתרכזים באופק. ומניין יכולתי לדעת? טלוויזיה היא עדיין סיפור בדיוני, הרדיו הוא המצאה די חדשה שאני מקשיב לו רק כשמשדרים איזה משחק כדורסל "חשוב", ועיתונים קוראים המבוגרים בלבד.

אמנם, הגיעו אז כבר לליטא פליטים יהודים מפולניה, אבל הם מלאו פיהם מים באופן מוזר וקרוב לודאי הושתקו ע"י פרנסי הקהילה, שחששו מיצירת אי שקט ותגובה שלילית של השלטונות. עם זאת, נלחשו מפה לאוזן סיפורים מזעזעים על המצב בשטחי הכיבוש הגרמני, על הרדיפות וההשפלות, עבודות הכפייה והרעב הכבד. אולם כל פעם שהורי שוחחו על כך ביניהם בקול מהוסה, אפשר היה להבחין בנימה ספקנית כלשהי, מין חוסר אמון בסיפורים שנחשבו כהפרזות הבאות כדי לזכות ביתר אהדה ותמיכה ובמידה שבכל זאת עוררו חששות הם הודחקו עד מהרה.

גם בנאומי ההסתה של היטלר ואיומיו החוזרים ונשנים להשמיד את כל היהודים, ראו תעמולה בלבד שאין להתייחס אליה ברצינות. איך בכלל אפשר היה במאה העשרים לתאר לעצמו ולהאמין לדברים כאלה?

במבט לאחור, ההתנהגות של יהודי ליטא בעת ההיא נראית תמוהה ובלתי מובנת. האנשים המשיכו, לשבת בבתי הקפה, ובקיץ שוב בילו כרגיל בדאצ'ות או נסעו למקומות המרגוע ליד הים הבלטי. אפשר היום לדמות את התנהגותם לאשר התרחש על "הטיטאניק". האונייה הלכה ושקעה, אבל בסיפונים העליונים ניגנו התזמורות והנוסעים המשיכו לבלות ולרקוד.

ובכל זאת מדוע היו כולם כה שלווים ושאננים? מה נטעה בהם את הרגשת הביטחון המדומה, שליטא תישאר אי בודד שהסערה שהשתוללה מסביב תפסח עליה? הסבר לכך ניתן אולי למצוא במצבה הגיאוגרפי של הארץ הזאת, שנמצאה בתווך בין שתי המעצמות של אז: גרמניה ורוסיה הסובייטית. כולם האמינו אז שברית המועצות מהווה את הכוח הנגדי, השקול והמאזן לעוצמתה של גרמניה וניתן היה לחשוב שהארצות הבלטיות ישמשו, כעין אזור נייטרלי המפריד בין שני הענקים היריבים.

לכאורה דבר זה גם קיבל את אישורו וגושפנקא רשמית בחוזה לאי התקפה הדדית, הידוע כחוזה ריבנטרופ-מולטוב, (שני שרי החוץ), שנחתם בין שתי המעצמות ב - 23 לאוגוסט 1939.

אולם הדברים כידוע נתגלגלו אחרת. הרוסים ראו במדינות הבלטיות אזור החיוני להבטחת ביטחונם, שחייב להיות בשליטתם, דבר שהוכר גם ע"י הגרמנים. וכך קרה שב-16 ליוני 1940 הצבא האדום השתלט על כל הארצות הבלטיות וליטא הפכה, לאחר "בחירות" לרפובליקה סובייטית.

עכשיו היינו אזרחים סובייטים, שההגירה הייתה אסורה עליהם והמלכודת נסגרה, אין יוצא ואין בא.