פרק #14 - בבוקר אביבי בהיר ונהדר...

הייתה לי ילדות מאושרת בחיק הטבע הליטאי השופע. בעליזות שובבה דילגתי מעל השלוליות של גשמי האביב, והחלקתי על המשטחים הקפואים בחורפים. נטול דאגות השתכשכתי במימי נהר הנימן ורצתי בשמחה אחרי הפרפרים הנהדרים, שרחפו בתוך שפעת הפריחה בקיץ.

היו לי הורים, דודים וסבים אוהבים וחביבים, הייתי צעיר, בריא ומוכשר, מלא בתקוות וציפיות לעתיד. בבוקר אביבי בהיר ונהדר, חלף כל זה והתפוגג כערפילי השחר, והפך ללא יותר מאשר חלום רחוק, שפעם, לפני נצח נצחים, חלמתי עליו בהקיץ.

תמונה מבית-הספר, אני - שני מימין למעלה


נכתב על-ידי
צבי כץ
לרעייתי אסתר שעודדה ותמכה בי לאורך כל הדרך. לילדי ונכדי: מיכל חגי, דור, טל, אמיר יעל ואיתי, כדי שיבינו כמה טוב להיות בני חורין בארצנו. לאבי יצחק, שנעלם בשואה ועקבותיו לא נודעו. לאימי חסייה (לולה) ז"ל, שהעפילה יחד איתי לארץ. לאחותי דיטה, תיבדל לחיים ארוכים, שבזכותה שרדתי. לגיסי יהודה, שצעד אל מול כדורי הגסטפו וזמר עברי על שפתיו. ולזכר כל בני משפחתי היקרים, שלא זכו ונשארו שם לנצח.
הדף נקרא 34 פעמים
אהבתי חיבבתי
אין תגובות
בצע לוגין על-מנת להגיב כאן
הבו לי דף באקראי