פרק #17 - אפילוג מוקדם והבעת תודה מאוחרת

ציטוט מתוך דו"ח קרל יגר הנזכר לעיל, מיום ה-1 לדצמבר 1941:

"...להלן ההוצאות להורג (Exekutionen), שביצעו הפרטיזנים הליטאים, לפי הוראותיי ופקודתי:"

בהמשך כאמור מופיעה רשימה ארוכה עם ציון התאריכים, שמות היישובים ומספר הנרצחים וביניהם מופיעה גם השורה הבאה:

בהתאם לכך, הוצאו באותו היום, כל התושבים היהודיים של העיירה מבתיהם, הובלו תחת מטר מכות וקללות אל הבורות שהוכנו מראש, שם כולם נורו ונקברו. אלה מהם שהכדורים קטלו אותם מיידית, היו בעלי מזל יתר... זה, אם כן, היה הגורל הנוראי והמזוויע שחיכה לנו בוילקיה, ממנו ניצלנו הודות לחייל גרמני אלמוני שנקרה בדרכו האפשרות להציל שתי נפשות, והוא עשה זאת במחשבה תחילה ומבלי להירתע. אך בתוקף הנסיבות, במצוקה הנפשית שבה היינו שרויים, לא נאמרה אפילו מילת תודה אחת לאיש הנפלא הזה, שהעניק לי ליום הולדתי הארבע עשרה במתנה... את עצם חיי!

על כן באים למצער שורות מאוחרות אלו, להביע את תודתנו לך החייל האלמוני, מעומק לבנו. איחוליך ביום הגורלי ההוא התגשמו, במובנם המרחיק לכת ביותר. הגעתי אכן לגיל חמש עשרה, ואחרי זה גם לגיל הרבה יותר מבוגר. ביחד עם רעייתי ומוקף בילדי ונכדי, אני ממשיך לחגוג בכל ה-10 ליולי, את ימי הולדתי ואתה איתי בראש מעיינותיי. הצלת את נפשי וקיימת בזה גם את אמרת חז"ל: "המציל נפש אחת מישראל, כאילו הציל עולם ומלואו"!

האמנם קרה כל המסופר פה, באמת ביום הולדתי? האם הילד המבוהל עד מוות, שהייתי אז על אותו הגשר, לא טעה בספירת הימים?

כאשר העליתי את סיפורי על הכתב, נזכרתי בדברי אחותי בערבו של אותו יום, לפני שהתרדמה אחזה בי: "היום הודיעו על הקמת הגטו". אחוז התרגשות מיהרתי אל כוננית הספרים ודפדפתי בקדחתנות ביומנו של תורי* ושם מצאתי את הפקודה להקמת הגטו מצוטטת במלואה, לאמור:

"כל האנשים המשתייכים ליהדות וחיים בגבולות העיר קאונס, מצווים בזה בין ה-15 ליולי ועד

ל-15 לאוגוסט, להעתיק את מקום מגוריהם לפרוור Viliampole .

על החתום: מפקד העיר, ראש העיר

קאונס, ב - 10 ליולי בשנת 1941 .**

* אברהם תורי (גולוב), שהיה מזכיר "מועצת זקני היהודים" (Aeltestenrat) בגטו, ניהל יומן חשאי שהוסתר, הוברח ופורסם אחרי המלחמה. "גטו יום-יום" מוסד ביאליק, אונ. תל-אביב, בעריכת פרופ' דינה פורת, 1988.

** Kaunas am 10 Juli im Jahre 1941