פרק #22 - מילה סתמית - Aktion (פעולה)
קיימים בשפה הגרמנית מושגים כמו: Sammelaktion (פעולת התרמה), או Suchaktion (פעולת חיפוש) ואפילו Rettungsaktion (פעולת הצלה), אולם בעגה הנאצית היה קיים גם סתם: Aktion (פעולה) או "אקציה", בפי תושבי הגטו, ומאחורי המילה הסתמית הזאת הסתתרו- מצוד אחרי בני אדם, רצח המונים וזוועה שאין לתארה.
כשנחתה בגטו המילה "אקציה" זה עורר באופן מיידי בהלה, פחד ופאניקה נוראים, והיא נשארה עבורי ואצל כל מי שהיה בגטו, מילה טראומטית עד עצם היום הזה. פתאום הוקפו רחובות או חלקים של הגטו ביחידות קלגסים, הוציאו את כלם מהבתים אל הפורטים וירו בהם. כך קרה בתחילה ברחוב Velonius ורק שמונה ימים חלפו עד לאקציה הבאה.
מתוך הדו"ח של Karl Jager:
קאונס - הפורט הרביעי - 412 יהודים, 615 נשים יהודיות, 581 ילדי יהודים(חולים וחשודים כנושאי מחלות מדבקות) ס"ה 1608.
חלק יותר קטן משטח הגטו, שהיה ממוקם מעבר לכביש בין-עירוני וגשר עץ שעבר מעליו קישר בינו והשטח ו העיקרי, נקרא הגטו הקטן. בהמשך יובן כי הדבר לא היה במקרה אלא תוצאה של תכנון זדוני מראש. בגטו הקטן נמצאו גם שני בתי החולים: הכירורגי ולמחלות מדבקות וגם בית היתומים נמצא שם.
ב-4 לאוקטובר 1941 הוקף הגטו הקטן והתושבים הוצאו מבתיהם ורוכזו בכיכר המרכזית. לאלה שהיו "תעודות יורדן" אפשרו יחד עם משפחותיהם לעבור לגטו הגדול, היתר הועמסו על משאיות, הובאו לפורט התשיעי והוצאו כולם להורג. ביניהם היו גם הילדים והצוות של בית היתומים וכן הרופאים והחולים של בית החולים הכירורגי, שנזרקו ממיטותיהם בברוטליות על המשאיות. את בית החולים למחלות המדבקות סגרו מכל עבר, הציתו אותו והוא נשרף על חוליו והפרסונל הרפואי שהיה בו באותה עת.
אני מזכיר את נוראות אלה רק בקצרה, כי כתושב הגטו הגדול לא הייתי עד להם. באותה העת ישבתי רוב הזמן בבית ולא ידעתי על מתרחש, שהמבוגרים בבית השתדלו והצליחו להסתיר בפני.
האקציות גרמו בגטו למועקה וחזות קשה של קטסטרופה הולכת ומתקרבת. עם זאת, עבודת הכפייה המתישה, שהתחילה מיד עם הקמת הגטו ומלחמת הקיום היום יומית להשגת מזון ועצי הסקה, לא השאירו כוח וזמן להרהורים. גם יודקה, שהיה בתוקף תפקידו קרוב יותר למקורות האינפורמציה, שמר על שתיקה עקשנית. על מאמצינו לדובב אותו ולשאלות מה יהיה? נתקלנו תמיד בתשובה המתחמקת: "לסוסים יש ראשים גדולים, יחשבו נא הם".
הגטו הקטן עמד ריק מאדם אך הושאר בתחום שטח הגטו. לא חלף הרבה זמן וידענו מדועה...
שלושה שבועות אחרי האקציה הופיעו בגטו אנשי הגסטאפו, אולם שלא כרגיל, לא פנו לאלטסטנרט, אלא נסעו ישירות אל שדה גדול שהיה בתוך הגטו, שם נעמדו זמן מה, הביטו לסביבתם ותכף אחרי זה עזבו. התנהלות בלתי רגילה זו עוררה חרדה ותהיות, אך לא היה צריך לתהות זמן רב, כי התשובה הגיעה תכף למחרת. איש הגסטאפו, ראוקה, העביר לאלטסטנרט בשורה מבהילה, שהוגשה עטופה במילים "מרגיעות" ותמציתה נשמעה בערך ככה (לפי יומנו של א. תורי, "גטו יום יום"):
להווי ידוע לכם שהשלטונות הגיעו למסקנה, כי כוח העבודה של הגטו חשוב מאד למאמץ המלחמתי וצריך עוד יותר להגבירו. יותר מזה, ברור לשלטונות, כי מנות המזון המוקצבות אינם עונים על צורכיהם של אנשים עובדים, ולכן יש בכוונתם להגדיל אותם, על מנת לשפר את תפוקתם. ואולם האוכלוסייה שאינה עובדת תצטרך להסתדר עם המנות הישנות, ולכן כדי למנוע חיכוכים תועבר האוכלוסייה הבלתי עובדת לגטו הקטן, והדבר גם ישפר את תנאי המגורים של העובדים.
זאת הייתה ההקדמה "המרגיעה", ומכאן והלאה התחיל החלק המפחיד של ההוראה:
לשם ביצוע התכנית יערך בגטו מפקד ועל האלטסטנרט להעביר לתושבי הגטו את הפקודה הבאה: ביום ה-28 לאוקטובר חייבים כל תושבי הגטו ללא יוצא מהכלל להיאסף עד השעה שש בבוקר בכיכר הדמוקרטים. עליהם להסתדר שם לפי משפחות ובטורים על פי מקום העבודה של ראש המשפחה. מי שימצא בבית לאחר השעה שש יירו בו בו במקום!"
הידיעה נפוצה מיד וגרמה לחרדה ובהלה. לאחר פעולות ההשמדה הקודמות, אפשר היה לשער את הגרועה ביותר. אולם עד כמה שההסבר והנימוקים לפעולה זו, מפי ראוקה, לא נשמעו כאמתלה מופרכת, זה השאיר לאנשים, שנאחזו בכל בדל של תירוץ, פתח של תקווה ומנעה פעולות סירוב או הסתתרות המוניים.
כאשר שאלנו את יודקה מה מצפה לנו למחרת. הוא ציטט פסוק ששמע מפי אחד הגרמנים: זה יהיה "מסדר משפחות לפי המראה" (מגרמנית: Familienmusterung nach Gesichtspunkte), והוסיף, כי הוא עצמו לא מבין במה הדברים אמורים. משפט סתום זה נשמע סתמי ולא כל כך מאיים...
הדף נקרא 48 פעמים
אין תגובות
הבו לי דף באקראי
בצע לוגין על-מנת להגיב
כאן