פרק #35 - הצעדה אל הבלתי נודע

בשבוע האחרון של אפריל הופסקה העבודה והתבשרנו שעומדים לפנות אותנו. החבר של אחותי בישר לי, שהמסוגלים ללכת, יפונו במסע רגלי ואת החלשים והחולים יסיעו ברכבת. הוא גם גילה לי שהקאפו ויתר אנשי הסגל היהודי בחרו בהסעה והציע לי להכריז על עצמי כחולה ולהצטרף אליהם. נחרדתי, ומבלי להסס דחיתי את הצעתו בו במקום. את הגורל שהנאצים הועידו לחולים ולחלשים לא הייתי צריך לנחש, ובאשר לאמינות הבטחותיהם לא נשארו לנו שום אשליות.

הפינוי ברכבת אכן יצא לפועל. אולם מטוסי בנות הברית ירו ללא הבחנה על כל דבר שנע בכבישים
ובמסילות
ובמסילות הברזל. כאשר רכבת הפנוי הוחנתה בקרבת רכבת צבאית נושאת תותחים, היא הותקפה בברד כדורים, שגרמו לכמה מאות הרוגים בין האסירים. הם נקברו ע"י חיילים אמריקניים ליד Schwabhausen. במהומה שהשתררה הצליחו כמה עשרות אסירים לברוח ולהסתתר, היתר הובלו לדאכאו שם השתחררו בסוף אפדיל.

חוץ מזה הרגשתי את עצמי עדיין מספיק חזק וחשבתי: תנו לי רק לצאת מבין גדרות התיל לשדות ויערות וכבר נראה מה לעשות.

הערכתי גם שבמסע רגלי יש יותר סיכויים שהצבא האמריקני ישיג אותנו, אך מה שלא יכולתי לדעת הייתה עיקשותם של אנשי ה-SS "להילחם" עד הסוף ולירות בנחשלים, עד הרגעים האחרונים ממש.
נכתב על-ידי
צבי כץ
לרעייתי אסתר שעודדה ותמכה בי לאורך כל הדרך. לילדי ונכדי: מיכל חגי, דור, טל, אמיר יעל ואיתי, כדי שיבינו כמה טוב להיות בני חורין בארצנו. לאבי יצחק, שנעלם בשואה ועקבותיו לא נודעו. לאימי חסייה (לולה) ז"ל, שהעפילה יחד איתי לארץ. לאחותי דיטה, תיבדל לחיים ארוכים, שבזכותה שרדתי. לגיסי יהודה, שצעד אל מול כדורי הגסטפו וזמר עברי על שפתיו. ולזכר כל בני משפחתי היקרים, שלא זכו ונשארו שם לנצח.
הדף נקרא 18 פעמים
אהבתי חיבבתי
אין תגובות
בצע לוגין על-מנת להגיב כאן
הבו לי דף באקראי