פרק #44 - חפיסת הסיגריות הריקה
הבלוג של צבי כץ
3 למאי 2019
·
2 דקות קריאה, 312 מילים
לאחר שסיפור קורות מחנות הריכוז Kaufering, עלה על פני השטח, אחרי 43 שנים של התעלמות והשכחה, התכנסנו מספר ניצולי המחנה, כדי להקים עמותה, לשמירת האמת ההיסטורית ולמען הנצחת זכרם של חברנו שניספו שם בייסורים רבים.
הבלוריות השחורות כבר הספיקו להכסיף או להתחלף בקרחות ולכל אחד מאתנו הייתה כבר כברת דרך ארוכה בחייו החדשים, מאחוריו. כמו תמיד במפגשים אלה, עולים זיכרונות העבר מחדש. חיים, גזברה רב השנים של עיריית רמת גן, שבה קיימנו את הפגישה, סיפר:
"אני זוכר היטב, ומספר תמיד לידידי כיצד חוויתי את רגע השחרור. לילה אחד שומרי ה-SS נעלמו, ואיש הצלב האדום הביא אותנו למתבן, שם חיכינו באפיסת כוחות לצבא האמריקאי המתמהמה. מפוחדים מהאפשרות שהשומרים או אנשי SS אחרים, עלולים לחזור ולפגוע בנו, החלטנו לפי עצת המבוגרים שבינינו, להסתתר מתחת הקש הרב שהיה במתבן. פתאום התפרץ פנימה אסיר צעיר בצעקות:
"אנחנו משוחררים - משוחררים!! האמריקאים הגיעו!!!"
לאחר כל אותם שנות האימה שנראה כי אין להם סוף, התקשינו להאמין בזה. במיוחד חששנו מהאפשרות של טעות, שתעורר מהומה טרם עת ושעלולה הייתה לסכן אותנו. נשלחתי, על כן, ע"י האסירים המבוגרים, להרגיע אותו ולקבל ממנו הבהרות והוכחות לבשורתו. יחד איתי היו עוד כמה צעירים ולאחר תחקיר קצר הגענו למסקנה שדבריו לא היו מספיק אמינים..."
הקשבתי לחיים ברוב קשב וחשבתי לעצמי, כמה מוזר, שבכל מקום הדברים התרחשו בצורה כה דומה! אך אז שמעתי אותו אומר:
"פתאום הוא משך מכיסו חפיסת סיגריות"...
ורק עכשיו קלטתי שהוא בעצם מספר אודותיי! "המתן רגע" ביקשתי בהתרגשות "האם היו אלו סיגריות Camel? הוא הסתכל עלי בתדהמה ושאל: "האם גם אתה היית באותו מתבן?"
"אבל זה הייתי אני ... אני..." ורק עכשיו לאחר יותר מ-40 שנה פרצו לי הדמעות והתייפחתי כילד קטן.
לאחר שכולם נרגעו המשיך חיים לספר: היות ונשלח בידי האסירים המבוגרים לברר את העניין, היה זה הוא, שלקח את החפיסה הריקה, כמוצג להוכחת הדברים, וחזר עימה לעומק מחבוא הקש.
שמה בחנו את החפץ לאורו הקלוש של המתבן, בחשדנות ובקפדנות רבה מכל צדדיו, ורק כאשר הגיעו אל האותיות הקטנות: “Made in USA”, הם אמרו: אכן זה נכון, אנחנו ניצלנו...
