הדברים החשובים נסתרים מהעין

עברנו לפה לפני 9 שנים.

כשפיצקה הכלבה הגיעה אלינו התחלנו להכיר קצת את השכנים עם הכלבים, אבל רק מאז שאליה נולד התחלתי להרגיש חולונית באמת, ולהתאהב.

בזכות מעגל האמהות יש לי חברות חולוניות חדשות מהממות, ובזכות ה-Day Job החדש שלי כאמא במשרה מלאה אני פוגשת יום יום את העיר, את האנשים, ילדים נשים וגברים, חנויות, פארקים…

המפלצות בפארק הרצל פשוט מחזירות אותי לילדות, הים במרחק קפיצה קלה, חוף תאיו בבת ים מזכיר לי את החופים היפים והמסודרים של איטליה, והטיילת של יפו במרחק רכיבה משפחתית על האופניים.

הפארקים

בפארק שליד הבית כמעט בכל בוקר פוגשת את אותן האמהות והמטפלות והסבתות עם הילדים שהן מגדלות. רובן הגדול מדברות רוסית, אמהרית, גרוזינית. עברית כמעט שלא. אליה משחק עם כולם ואני עוקבת אחריו ומוצאת שפה משותפת עם כולם.

יש משהו מרגש בשעות הבוקר בפארקים. רוב האנשים בעבודה, ודיירי הפארק הם הזקנים עם המטפלים, והתינוקות עם האמהות/מטפלות. תחילת החיים וסוף החיים עם חוסר אונים ושיעור של חמלה ואהבה מהצד המטפל.

כל כך הרבה דמויות שאפשר לכתוב ספר: הפועל הערבי מיפו שתפס מנוחה על הספסל וחלק עם אליה את הפיצוחים שלו, המטפלת הגרוזינית שתמיד עוצרת אותנו ואומרת שלום מאוהב לאליה, מוכר הבייגל עם הקול הרדיופוני, הסבתא האתיופית שנושאת את הנכד בן ה3 על הגב בקלילות.

המרכז המסחרי

פעם אומרים שהוא היה הטופ שבטופ, עכשיו הוא רחוק מזה למראית עין, אבל מי שבודק מעבר מגלה מגוון ועושר מפתיעים.

שוק ירקות גדול ומגוון שעושה משלוחים עד הבית דרך הווטסאפ, והפרסי שמוכר קטניות, הדגים הכי טריים, מעדניה גרוזינית עם שמנת באפלו וגרסא גרוזינית מוצלחת ביותר למוצרלה (המוכר טוען שזה המקור והאיטלקים העתיקו), ומאפיה גרוזינית עם לבאש טרי יום יום.

מעדני מאניה שכותבים "לא כשר" באדום ובגדול על הקיר, עם ציורי סרטנים ושרימפס מאושרים. שחלילה מישהו לא יחשוב שזו חנות כשרה. כשאני נכנסת אני מרגישה בחו"ל עם כל המוצרים שלא ברור לי מהם בדיוק ושכתוב עליהם בשפה זרה. חדווה לסקרנות ולקיבה.

טמבוריית קסם עם כל האביזרים והחלקים הגדולים והקטנים של כל דבר שיש לנו בבית שאי פעם הזדקקנו להם.

לאחרונה פתחו חדר כושר. בתהליך אנתרופולוגי מעניין התחלתי להבחין ביותר ויותר תושבים של השכונה מתחילים להסתובב עם אביזרי לבוש זוהרים בחושך בגווני ורוד וצהוב זוהר, ותיק צד עם לוגו גדול של נייק או אדידס.

עקבתי אחריהם עד לדוכן מיצים החדש שהוקם מיד בסמוך, עם שייקים בריאים ומפנקים, אפשר לקנות כרטיסיה ולחסוך.

עיר הילדים

עברתי את ה-400 מילה וזה עוד לפני שהתחלתי לדבר על הסלוגן "עיר הילדים".

טיפ-טף – מקום מקסים מקסים לילדים מגיל 0 עד 3 שמביא אליו אורחים מכל קצוות הארץ ונמצא במרחק הליכה מהבית. בילינו שם הרבה שעות נעימות.

הספריה העירונית – היעד החדש, עם מחלקת ילדים מרווחת, ספרים ומשחקים ומזגן לימי הקיץ החמים.

גני הסיפור – האמת שעוד לא ביקרתי ברובם עם אליה אבל בקרוב יגיע זמנם, כי שמוליק קיפוד ופלוטו הכלב הם לא רק ציורים בספר, הם פסלים מקסימים שמפוזרים ברחבי העיר שאפשר לשחק בהם.

ואני רק מחכה ללכת עם אליה כשיגדל למוזיאון הקומיקס ומוזיאון הילדים, ולמרכז תיאטרון הבובות, ולגלות עוד פינות חדשות וקסומות.

גם לגדולים

לא שכחו גם את ההורים הצעירים. כל קיץ יש ב"אליעזר מרכז הצעירים" סדרת הופעות אינטימית על הגג עם אומנים מהשורה הראשונה. אני לא מבינה איך זה הגיוני לעשות הופעה של עלמה זהר ל-60 איש, ב-30 ש"ח לכרטיס, אבל זה קורה וזה מהמם. מה שכן יכלו קצת להתחשב ולתאם עם פסטיבל הג'אז החינמי בעזריאלי חולון שמביא את דניאל סלומון בדיוק באותו יום שאבטיפוס מופיעים וכבר קנינו כרטיסים מראש.

כן, הרצפה קצת מלוכלכת. אפשר למצוא בדלי סיגריות בכל מקום (ואליה מוצא!) ובקבוקי בירה שבורים לפעמים. כן, השכנה לידנו צועקת כל יום על הבן שלה. אני מקווה יום אחד להצליח להגיע אליה ולנסות איכשהו לעזור. לא כולם אוספים את הקקי של הכלבים שלהם. ויש בקצה של הפארק פח זבל צפרדע ענקי שתמיד מלא ותמיד יש עוד ערימה ענקית של זבל חסר בית ליד.

אבל אם מסתכלים מעבר מגלים עושר אינסופי, ואנחנו נהנים מאד מהזמן שלנו פה.