למה להתפתח?

הפוסט שרציתי לכתוב לכם התחיל בכלל אחרת.

רציתי לספר לכם שאליה התחיל לזחול בגיל ארבעה חודשים. זה מאד מוקדם, ויהיה מי שיגיד (סבתא) שהילד גאון. וזה בטח נכון, הרי יש לו שני הורים מחוננים. אבל לא אני ולא דור זחלנו בגיל ארבעה חודשים.

אז יש פה עוד משהו.

יש פה ידע מבוסס על תצפיות ומחקרים, ויישום של הידע, והפירות.

רוב חייו עד כה הוא בילה על הבטן, על משטחים רכים עם חיכוך ועם כמה שפחות בגדים. מגיל חודשיים בערך ישן במסלול זחילה. זה היה כל כך מפתיע למצוא אותו כבר בלילה הראשון חצי מטר קדימה מאיפה ששמתי אותו לישון.

זו עיקר התורה. אני בהחלט אכתוב פוסט נפרד ומפורט על כל הנ"ל בקרוב.

*** 

אבל יש פה עוד משהו.

שאלה שמסתתרת.

למה למהר? למה לרצות שהילד שלך יזחל מוקדם?

לי אין את השאלה הזו. ברור לי שזה עדיף ממאוחר יותר. הרגשה פנימית חזקה שזה מה שהכי טוב בשבילו.

ויש שוב את הפן המדעי שמדבר על התקופה של שלוש השנים הראשונות וכמה היא קריטית בפיתוח המח.

ילד שמבלה 3-4-5 חודשים נוספים במהלך התקופה הזו עם יכולת שינוע עצמית מקבל הרבה יותר גירויים מאשר ילד נייח. ולכן מתפתח יותר.

***

ושוב….עדיין לא הגענו לקרקעית. יש עוד שאלה יותר עמוקה שמסתתרת.

למה להתפתח? למה להתפתח מהר? למה להתפתח יותר?

אני לא עצרתי לרגע לשאול את זה. לי אין את השאלה. אבל בשיחות עם אנשים השאלה עולה ולכן עצרתי גם אני לענות עליה.

מאז שאני זוכרת את עצמי היה לי דחף להתפתח. רציתי ללמוד הכל. סקרנות אינסופית. קראתי את כל הספרים. הלכתי לכל החוגים.

וכשאני מתבוננת באליה זה חוזר אלי. כי מהרגע שהוא נולד הוא ניסה. ניסה לזוז, להתקדם. להרים ראש, לשלוח יד ורגל. להתקדם. לגעת.

תמיד קדימה.

למה? אין בכלל שאלה. זו אקסיומה שהוא נולד איתה. משהו שחרוט עמוק בטבע שלו.

וזה ממש לא קל, האתגר הפיסי הכי קשה אולי בחיים זה לשכב על הבטן ולהרים ראש. כח המשיכה הוא אינסופי בשביל תינוק קטן שרק התחיל לזוז ולפתח את השרירים שלו.

אז מה עושים? ממשיכים לנסות. בוכים, נרגעים בידיים של אמא. וממשיכים שוב. אין בכלל שאלה על לוותר.

אז בתור אמא ברור לי שאני צריכה לספק את הדחף הזה שלו. ולתת לו להתקדם. לתת לו להיות בתנאים הכי טובים כדי שהוא יוכל לפרוח. ועל כן חקרתי וקראתי ושאלתי ואספתי כלים שאותם אני מיישמת איתו יום יום.

זה נותן סיפוק אדיר, וגאווה אינסופית ותחושת מסוגלות בתור אמא.

***

אבל זה מביא גם תחושה מסוג אחר. קצת צורבת.

של בושה אולי.

אוי…כמה שאני קמצנית…

צריך לספר את זה לכולם. שכולם יכירו את האפשרות.

כל ילד יכול לזחול מוקדם. וכל הורה צריך לדעת את זה.

ועל כן הפוסט הזה.

אז הנה. לכל מי שחושב/ת לנסות את זה בבית מוזמנים ליצור איתי קשר ואספר את כל מה שאני יודעת (וכאמור, בקרוב פוסט בנושא)

***

ושוב….הפוסט הזה מסרב להסתיים.

כי יש פה משהו יותר עמוק.

אליה זוחל. כולם רואים ונדהמים ואני חשה מחוייבות לחלוק עם העולם.

אבל בחיים שלי יש הרבה מאד צעדים גדולים. קפיצות קוואנטיות שאני עושה, תודות ליישום של ידע וכלים ומחקר.

רק שהקפיצות האלו ניכרות הרבה פחות כלפי חוץ. אלו קפיצות פנימיות. אפילו אני לפעמים שוכחת שהן קרו.

יכולת עקביות. יכולת להכיל את האחר יותר ויותר.

יכולת להכיל את עצמי. יכולת לזוז מהר מהקושי. יכולת להקשיב לעצמי ולדעת מה אני באמת רוצה.

יכולת לתקשר יותר טוב. יכולת להיעזר באחרים.

יותר אמונה בעצמי ובאחרים. יותר תקווה. יותר אהבה.

יותר יכולת להנות באופן עמוק ומלא מהחיים.

חיים אחרים.

את הצעדים האלו אני עושה בבית הספר למודעות עצמית של פטריציו פאולטי. 

יש שם כלים וידע מבוסס על מחקר מעמיק וארוך שנים ורב משתתפים.

במקום הזה הסקרנות שלי פגשה מקור בלתי נדלה להשראה, לאתגר וללימוד.

***

ואוי לבושה.

איך זה שאני לא מספרת את זה? לכולם. לכל ההורים, ולאלו שהם לא הורים, לצעירים, למבוגרים, לחברים, למכרים, לשכנים ולזרים גמורים. שכולם ידעו על האפשרות.

אז הנה! יש אפשרות לשמוע עוד ולהגיע למפגש מבוא קרוב לביתכם, דברו איתי לפרטים נוספים.

האירוע הקרוב שמתקיים פה בארץ נקרא "הפוך את חייך לבלתי רגילים"*

מוזמנים להצטרף לחגיגה!!!

https://www.youtube.com/watch?v=QP7MwCJP4G0&feature=emb_title