יום ראשון באוטומט
הבלוג של ניר
11 לאפריל 2022
·
2 דקות קריאה, 214 מילים
ושוב אני במכונית בדרך לעבודה כאילו כלום.
כאילו סוף השבוע הוא מן הזיה קלה שהייתה לרגע ונעלמה.
אוטומט. זה מה שאני.
יש איזה שוק קטן כשאני חוזר ממצב של יקיצה טבעית לבעיטה מהמיטה בשעה חמש בבוקר. לרגע אני פשוט לא מאמין שזה קורה לי,
למרות שאני כבר ככה כמעט שש שנים.
כל הדברים שאני צריך לעשות כדי לצאת מהבית בשש קורים כאילו מעצמם.
כל מה שצריך כדי לשים עלי שוב את התחפושת ולצאת מהבית.
אני מעריך שביליתי 10 אחוז מסוף השבוע בכביסה וקיפול אז יש לי מה ללבוש בשליפה מהארון.
בחוץ השמיים מתבהרים מעל הבקעה אבל הערפל שנח עליה לא בורח בינתיים.
אני מסתכל רחוק לרגע. הרכס הירוק עם הבתים שנחים עליו מנצנץ מולי עם כמה אורות. אני חושב על כל האנשים שיכולים עוד להמשיך לישון.
הרנו עברה טסט ביום שישי. גם נסעה יפה בשבת.
אני מקיף אותה כרגיל לבדוק שכל הצמיגים זקופים ומרגיש קצת גאווה ורווחה. עשר שנים שהמכונה הזו עובדת בשבילנו.
אני נכנס לאוטו הקטן שלי ומניע. רדיו, מזגן, וייז.
כאילו לא היה סופשבוע.
התחושה הנעימה שהלכה איתי יומיים וחצי נעלמת לתוך איזה חור שחור.
במקומה לא עולה כלום. הכל עכשיו רובוטי. אין רגשות. רק ראש.
הכביש על הרכס עטוף כולו בערפל והשמש עוד לא ממש עלתה.
איכשהו זה תורם לריק שבתוכי. לא מאתגר אותו בפרטים.
אני לוקח את הסיבובים ומקשיב לדיבורים ברדיו בלי באמת להתרכז.
יש לי עשר שעות פלוס מינוס להעביר ככה כולל הנסיעות.
אחר כך אני שוב חופשי.
עד מחר.
