דף #5866

התחזוקן

הכרתי אותו לפני מספר שנים מועט בביתנו ,שכן דהוי משהו, שיער מדובלל, סנטר נפול ופה פעור כמוכן לומר משהו.

בבקר השכם בלכתי לחדר כושר כבר נתקלתי בו בגינת ביתנו המשותף ומה רואות עיניי? השכן צ' הולך ומלקט מפינה לפינה שאריות של פסולת למיניה: אריזות של קופסאות סיגריות, פתקיות וחשבוניות נייר, מיני קרטונים ושאריות מזון לסוגיו. אינו בוחל בדבר. ללא כפפות עובר שוב ושוב. בחוזרי הביתה עיני רואות, אף את אשתו, שהצטרפה אליו ועוסקת כמוהו במלאכה  תהיתי, מה ממריץ את הזוג שלפניי לעסוק בעיסוקם תוך כך חשבתי, שאני עצמי בוודאות לא הייתי פועלת כמותם. האם זמנם כה פנוי? הזוהי העדפתם בחייהם? לא הבנתי כלל. למחרת ואף ביום שאחריו וכך בחודש ובשנה אחריהם התמדתם לא פסקה!                                                                             בהדרגה עם השנים תעסוקתם הלכה ותפסה יותר נפח: הם החלו בתיקונים קלים מנורות שרופות ברזים דולפים , רטיבויות על קירות הבניין, התקנת מצלמות מעקב אחר" פושעים"- דיירים שמבצעים עבירות הנוגעות לתחזוקה. בינתיים הגדיל הזוג עשות אף קבע בית דין קט לעבריינים והבחין בין מועדים ל"קלים" ובהתאם לכך פסק עונשים כספיים למען יראו וייראו.                       אט אט התמלאה קופת הבניין לתפארת וועד הבית יכול היה להרשות לעצמו לבזבז על מסיבות בחגים למען דייריו, אפילו הזמנת אומן אורח ידוען. לנו זה כלל לא נגע פרט להיותנו נהנים מהתוצאות של עמלם. יום אחד צ' ורעייתו הרחיבו את טריטוריית תחום שיפוטם והחלו להמציא עבירות שלא בוצעו וכך יזמו משפטי ראווה פיקטיביים לא מבוססי מציאות והמניע מבחינתם נותר בעינו, להוכיח שמטרתם נעלה ומכניסה הכנסות לקופה.  בשלב זה נאלץ הוועד לנקוט צעדים משמעותיים. היו"ר זימן אותם לחקירה בכליו הדלים: "צ' אתה מוכן לומר לי למה קנסת את י' על לא כלום?? אני לא ראיתי במצלמה שפשע במשהו והנה אמרת לו שהוא חיבל בנורה שבכניסה, הגזמת!" "מצטער, אתה צריך להאמין לי" אמר צ' "שאני פועל אך ורק למען הבניין וחבל שאתה לא מעריך את מאמציי והשתדלותי, כל הדיירים יעמדו לצדי, אני אוכיח לך, וי' עושה את עצמו כאילו כלום, בגלל הפנים התמימות שלו, אתה מאמין לו ולא לי אחרי כל השנים שאני משקיע בבניין ?" הוויכוח היה נמשך עד סוף הדורות וקשה היה להכריע. בסופו של המקרה, דיירי הבניין נאלצו לקבל את מרותו של צ ' כי ידעו שבלעדיו הבניין ידרדר ללא הכר וייראה כמו בסלמס.. י' הזך מכל אשמה שילם תוך כניעה לדין הבניין בבושת פנים מאין מוצא אחר. איש לא רצה ולא יכול היה להתעמת עם צ' הצדיק.                                  שנה אחרי האירוע, העניקה עיריית המקום פרס לבניין המטופח והמתוחזק של העיר כולה על הבניין נתלה מעין כתר של הזוכה המאושר, באו צלמים של עיתונות למיניה, באו חשובים רבים- האזכור היה נרחב. על פניו של צ' נסוך היה חיוך רחב שלא נראה כמותו על פני אדם חי אפרורי שכמותו בין תושבי העיר. "היה שווה לריב אתי?" גיחך כלפי היו"ר של הוועד "תראה לאיזה כבוד זכינו" התפאר. למחרת כבר ראיתי את בנו הבחור הכלומניק חסר המקצוע והמראה מעשב את גינתנו ומלקט שיירי לכלוך במרץ עז ומחודש ביתר שאת ל פני אביו מולידו.