תשתני, מה איכפת לך? א'

\\ "לא עדיף לתת לילד לגדול באוירה של משפחה, של אמא ואבא חיים ביחד, מדברים, משחקים איתו, מראים לו איך אפשר לנהל תקשורת אמיתית בין בני אדם? גם ככה בן יחיד, למה להוריד לו מהעולם?"

// "הבן היחיד הזה מקבל הון אנושי יותר טוב מכל הזוגות ומשפחות שאתה מכיר, מה אתה מדבר ככה על הילד שלי? איך אתה מעז... אני מסבירה לך שהמצב רק גרוע יותר, כשהוא פה, כששימי בבית, הוא שובר אותי. היחס המשפיל שלו, או התעלמות מזלזלת במה שיש לי לומר, זה שוחט אותי מבפנים. זה מה שיהיה לי לתת לילד שלי? אמא מובכת ומוקטנת מאבא, שלא יודעת איך לסלק אותו מהבית כדי שיהיה לה אוויר לנשום?"

\\ "אבל למה ישר את שוללת? כולם בכזאת קלות מחליטים להיפרד כאילו כלום, כאילו אין מה לעשות, במקום לחפש איפה יש, איפה אפשר יותר להקשיב, יותר לתת לשני מה שצריך."

// "אתה לא מקשיב. אני מסבירה לך אלף פעם. אין עם מי לדבר. אין משהו שהוא צריך שאני מביאה או לא מביאה לו. הוא לא יודע להיות בן זוג, אז שלא יהיה. שיהיה כמה שפחות בחיים שלי ושכמה שפחות נצטרך אותו."

\\ "ומה עם מה שהילד צריך? לראות אבא ואמא מתפקדים נורמלית?"

// "זה לצערי מעולם לא היה לו והגיע הזמן להכיר בזה שכל עוד שימי ממשיך כמו שהיה עד עכשיו, זה לא הולך להשתנות"

\\ "אבל אם את רק ..."

// "לא לא לא לא ולא. די. אני כבר שעה מסבירה לך שאני יכולה שעות להסביר לו והוא לא מקשיב. אתה בוחר גם לא להקשיב? אתה לא תהיה מוזמן לפה להבא."

\\ "רואה? שוב פעם, אני בא בטוב, מנסה לעזור לך ואת רק הודפת ולא לוקחת שום דבר פנימה."

// "מה פנימה מה, כבר לא נשאר לי מקום בפנים לקחת עליי שיט של אחרים, שחושבים שיודעים טוב יותר ממני ולא יודעים כלום על עצמם.

למה, אתה חי פה איתו, חווה כל ערב איך הוא מתנהג פה בבית? מה אני צריכה אותו פה, מה הוא מעניק לילד שלנו? את כל העוצמות שיחזקו אותו בעולם הזה, אני מעבירה לו. ואתה יודע מה, אם היה לו קצת שכל, היה מפסיק עם כלללללל החרא שהוא מפיל עליי וגם מקבל ממני עוצמות שאין לו בשום מקום"

\\ "רואה איך את מסובבת כל דבר שאומרים לך למקום נפגע? איפה החמלה? אם יש רצון טוב, למה להפסיק לתת?"

// "איפה החמלה!? טוב די. נמאס לי. אתה מוזמן או לסתום ת'פה מהעצות הלא קשורות שלך או לעזוב אותי בשקט. אני לא מוכנה לספוג את זה, באמת. לא תודה ולא סליחה"

~~

אני יושב שם, משחק עם הילד שלה, מבין את העיצומים שהיא בונה לאישיותה בהצבת גבולות. שומע את ניסיונותיו הנואשים של חברנו להיות מועיל ולהושיע את העולם בהפצרותיו לחכמת לב נשגבת וחסרת אחיזה במציאות, רואה איך הדבר היחיד שהוא סולל זה הדרך להדחקתו מחייה. צופה בקריסת השלישייה לתהום ממנה כבר לא ננסה לחזור ולהציל דבר.