טעות הייחוס המתקדמת

טעות לחשוב שאם אנחנו מכירים מונחים כמו "טעות הייחוס הבסיסית" אנחנו חפים מטעויות ייחוס באופן כללי. הידיעה על המונח ללא הפרקטיקה נותנת את האשליה שאנחנו שוחים בחומר, אולם כמה חודשים אחרי המבחנים, מידע שלא מתוחזק, שלא מתיימר להיות מומר לידע, נחלש ונרפף.

קל מדי לנווט עקום את מוחנו במצב העגום בו הוא חבוט ומחווט. אנחנו לומדים על נוירופלסטיסיטי ועדיין נשארים כמו מוצק מבוקבק. סירה מקרטעת באבדון אוקייאני בחיפוש אחר מטמון שקוע במצולות. תיבה האוצרת אור גדול, כלוא ומחפש להיחלץ. האור רק יכול לחרוץ קצת את דופן התיבה, אך עלינו לעבוד בחריצות להגביר את עוצמתו.

כאילו כוונה היא המגן היחיד להכרה בכך שנמשיך את טעויותינו עוד זמן רב לפני מבול שישטוף הכל כמו חדש.

עד אז, טיפין טיפין של טיפטופין על סלע הראש, עד שמשהו יחדור וירטיב את החוק היבש החקוק בסלע המסועף. חצוב טוב, יהיה טוב. אלוהים בפרטים הסמויים מהעין. "מצא את השקט", לא כזה גילוי מרעיש.

יום אחד אולי אפרוש כנפיים. אולי. אין לראות באמור הבטחה או ייעוץ להשקעה.