ימי הבינתיים

בין time לtime יוצא לי לפנטז איך העתיד היה אמור להיראות.

נתחיל מהעבר. הייתי ילד חמוד של חברים ומשחקים.

גדלתי לנער סגור ומבוהל מעולם מרעיף זלזול.

התמכרתי (הפכתי למוכר) למשחקי מחשב שחילצו איזושהי תנועה ועניין. באחד מהם היתה מפה שמי שרצה לנוח לרגע מיריות-אין-קץ יכל לשוטט בה ולהגיע לתעלות מסתוריות שמובילות לבקתה קסומה ומרוחקת מכל זירת קרב. את הדרך לשם היה צריך ללמוד. משהכרתי אותה ליוויתי אחרים, סקרנים כפי שהייתי. אחד מהם, הפך לחבר מחוץ לעולם המשחק.

איתו פתחתי את פורום 'מאטריקס (וקונספירציות אחרות', משום ש"מאטריקס" לבד לא הספיק להקצאת מקום וירטואלי בעיני סמכות ההנהלה) וניהלנו דיונים אקס-ריאליסטים ומטא-רגילים למדי.

הפורום היה זירה שהתסיסה בי שכלתנות בוחנת, קירבה לרוחניות מרוסנת והורידה מספקנות עוינת. לאחר כמה שנות התייבשות מעיין הפליאה, הגיח לפורום אלמאנאך, והזריק פוטוני פילוסופיה מרעננים שהאירו את עיניי. החלתי לשאת עניין לעבר גורדייף ולימוד ב'דרך הרביעית'.

עם זיקה מחודשת לייתכנות הסיבה לקיומי קראתי, ישבתי, נעתי וטסתי. עד שאבד הכלח על היציאה מן הכלא. ה"אני האותנטי" לא פרץ החוצה והביס את מפלצת ה"סתם אני" האוחזת באבטחה דרקונית באחוזת הנפש. גם כאן ייבשו המים עד נפש.

סיימתי תואר ובשל היעדר כל קול מדוע לא, טסתי לאפריקה. ללכת לאיבוד במטרה לראות מה יימצא. הטיול אחרי צבא של מסיימי 3 שנים באקדמיה. ייחלתי לתשובה שתבליח ותבהיר באור מובהק לאן ידדו פעמיי.

בתום הטיול אילתרתי שהייה בדרא"פ ובחלוף העונות עברתי להמיספירה הצפונית לאמסטרדם. כשיצאתי מהארץ הייתי סאחי תמים. אך לפני הולנד, טעמתי קצת סמים. ממש קצת. החל בטקס אייוואסקה והמשך בכל-הטוב-שבא ב-AfrikaBurn. אמסטרדם, אם כן, רק מיצתה את הדין והנחילה בי סטלנות. הרי שם התגלתה הבשורה המנחמת: The good thing about Sex & Drugs is that even if you don't have the sex...

You still have the drugs.

והיה בזה מן הנחמה, מן הצרת רבים - ולא משנה מה - כולנו שואפים לריאות ולנשמה, שתסחוב את הבוף גם אחרי שהגוף כבר קבור עמוק באדמה.

אתם מבינים? לכולנו יש שיט. תיסכולים. למשל ההנחה ש"אתם" לא קיימים ולא קוראים (ולא מבינים?) ואם כן אז למה לסכן עוד מלל מסכן שלא מתקן שום עוולה שנבלה ונתקעה על קן שנבנה בפי ציפור שנפלה, מן הנמנע וללא כוונה, על האנטי גיבור השובב שלא רלבאנטי לציבור הרחב.

כפי שאמר ראש הממשלה המנוח לפני שקיבל כדור במוח: עלינו לכתוב את דעותינו כאילו לאנשים אשכרה איכפת, ולהמנע מלדרוש מהם איכפתיות כאילו לא נשארה גם לנו.

והעתיד יעשה את שלנו.