הומוסקסואליות, בריאות נפש ותקינות פוליטית

התפרסם בקבוצת הפייסבוק "הספה והחוץ" 25.72019

לכ'
ד"ר ערן רולניק

ערן היקר

לא מכבר הבאת בקבוצה זו קישור למאמרך החשוב ב"הארץ" ובו הבעת את דעתך כפסיכואנליטיקאי בעניין ההתייחסות להומוסקסואליות בפסיכותרפיה הפסיכואנליטית. נדרש אומץ לאמירה זו בתוך הסערה המוצדקת נגד דברי הבלע של השר פרץ ודומיו בעד טיפולי ההמרה, סערה שבעטיה טושטשו ואף נרמסו סוגיות מורכבות מאוד הקשורות בחירות הפרט וזכויותיו. על כן ארחיב כאן ברשותך בנושא דומה בו עסקתי.

לפני כ-10 שנים הוזמנתי ע"י חבריי ד"ר רונית אלוני ופרופ' רפי חרותי להרצות בפני האגודה הישראלית לטיפול מיני על "הומוסקסואליות, בריאות נפש ותקינות פוליטית." אלה היו עיקרי דבריי:

א. אדם לא נולד הומו או סטרייט. הראיות המדעיות לקיומו של גן לנטייה מינית הן דלות. עד היום, 2019, חרף אינספור תקציבי מחקר והכרזות מפוצצות, טרם נמצא גן היכול לנבא במידה כלשהי של מהימנות אם הרך הנולד יימשך בבגרותו לבני המין השני או לבני-מינו. עמדה זו בוטאה בבהירות לפני שנה (2018) מפי פראנסיס סלרס קולינס, מנהל ה-NIH ובעבר ראש פרויקט הגנום האנושי.

ב. לעומת אלה, במכלול המחקרים, נותרה הסביבה כגורם מכריע גם בעיצוב הזהות המינית. יעידו הברווזונים של קונראד לורנץ שניסו להזדווג בבגרותם עם פרופסור חתיאר במקום עם ברווזה, כי אפילו ביצורים הנשלטים ע"י האינסטינקט קובעת ההחתמה בינקות. קל-וחומר וכמה בבני-אדם; יעידו נערים בני מלאווי הנמשכים לנשים עם שפתיים שנמתחו לצורת כף אשפה; או סינים בדורות קודמים שהתגרו מינית מכפות רגליים ממוזערות עד גרוטסקה. ואף בדידי הווה עובדא כי מנערותי כי אני נמשך לרגלי אישה לא מגולחות (טוב לא יותר מדי). פרוורסיה נכחדת זו נפלה בחלקי לא בשל גן או נוירוטרנסמיטר זה או אחר אלא מפני שבתיכון הדתי בו באתי כמתבגר במגע עם בנות גילי טרם נהגו הנערות באותם ימים לגלח רגליים. כן הסביבה, כפי שלימד פרויד, הסביבה כפי שגילו מחקרי ההתנהגות בבעלי-חיים וכל חוקרי התפתחות הילד, היא בעלת האמירה החזקה ביותר בשאלה עדינה זו.

ג. מספר גדול, גדול מכפי שאנחנו רוצים לדעת של צעירים בימינו, כמעט כולם גברים, אינו חש בטוב, וזאת בלשון המעטה מפליגה, עם נטייתם ההומוסקסואלית. ויעיד מאמרו האמיץ של הילו גלזר "אנחנו אלה שמסתממים ומזדיינים למוות כל וויקנד" ("הארץ" 12.06.19). אגו-דיסטוניה חריפה זו אינה קשורה עם אמונה דתית כלשהי אלא נובעת לדבריהם מהקונפליקטים אינהרנטיים לעולם הלהט"בי כפי שחווה הצעיר עצמו, ושיש לו יסוד להאמין שהיו נחסכים ממנו אילו היה סטרייט. על כן, על פי הבנתו הבוגרת, הוא היה מעדיף – אוי לאוזניים שכך שומעות – להתפתח ולחיות אחרת.

ד. קבוצה זו של מיעוט-בתוך-מיעוט, שאינו שלם עם מיניותו בתוך המיעוט ההומוסקסואלי, היא בודדת ואומללה כפליים. מתנכרים לה, הפלא ופלא, דווקא הליברלים, אוהבי זכויות האדם, המגנים בכל פה את הנער או הצעיר הנבוך על רצונו להתנכר כביכול להווייתו ה"אמיתית." וכאילו לא די בכך, קולות הנזיפה הפוגעניים ביותר קמים עליו מתוך העולם הטיפולי עצמו: פסיכולוגים, פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים וכיוצא בהם מסבירים לו בחביבות שאי-אפשר לשנות נטייה מינית, כי "כך קבע המדע!" כן המדע ירום הודו, המדע הנחרץ והמדויק כביכול, ובו נוירופיזיולוגיה, אתולוגיה, פסיכולוגיה התפתחותית ועוד כהנה וכהנה, ובהם קרובתנו ומודעתנו היקרה, הפסיכואנליזה. אבל המדע הזה עומד למעשה מבויש בפינה, כי אם ישאלו אותו יאמר דברים לגמרי אחרים. ועדיין בשמו מעזים פרופסורים ופרופסוריות לומר לצעיר הזה: אי-אפשר לשנות העדפה מינית, כזה אתה וכדאי שתקבל את זה.

ה. הבל הבלים במקרה הטוב, שקר וכזב במקרה הרע. אנשים השתנו, משתנים וישתנו. אנחנו נוירופלסטיים מאוד, אפילו יותר מכפי שהיינו רוצים להאמין. סטרייט גמור עלול למצוא את עצמו שולח הצצה נבוכה בחברו לחדר ההלבשה, אישה נשואה באושר תתגרה מינית מחברתה, היה ויהיה כימות עולם. וגם הומו, שומו שמים, עלול לגלות ששדיים כבר לא מגעילות אותו ואפילו חלילה ההיפך, ולסבית לא תסלוד מריח בית-שחי של גבר. אותם "זרעים קמלים" של הטרוסקסואליות, כלשון פרויד במכתבו המפורסם לאמו של הומוסקסואל, מתגלים כלא כל כך קמלים, אם רק ירהיב מישהו עוז לבחון אותם ללא מורא.

ו. וכשם שפסיכולוגים אמיצי-לב מציגים בגאווה בכל כתב-עת וכינוס מקצועי מקרים לתפארת בהם סטרייט בגיל העמידה, אחרי משברים רבים, יצא בעזרתם מהארון למשפחתו ולקרוביו, עד ליום הנכסף בו הביא את אהובו לליל-הסדר, כן ייתכן ההיפך: הומו מוצהר ומושבע פגש בגיל מבוגר את זו שסובבה את ראשו והפכה את עולמו (ראה ג'ון מיינרד קיינס), וראה זה פלא, אף הוא מצא אישה מצא טוב. אבל ראה פלא על כל פלא: אף מטפל לא יעז לדווח על מקרה "המרה" כזה. הפלסטיות המפורסמת של מיניות האדם פועלת כנראה רק בכיוון אחד: אם היית סטרייט ונעשית הומו – ברוך הבא, התחברת אל המיניות האמיתית שלך! אבל אם חלילה אירע ההיפך – אתה רק מדחיק וייגרמו לך נזקים איומים בגוף ונפש, וסופך שתמות בייסורים קשים.

ז. איוולת האסימטריה הפוסט-מודרניסטית אינה נעצרת כאן. אם אטען בהרצאתי שבנים עולים על בנות בכישוריהם המתמטיים יקומו מהקהל פמיניסטיות רושפות גיצים ויבהירו לי כי כל זה אינו אלא הבניה של זכרים שוביניסטיים. יעברו כמה דקות ואעז לומר שהומו אומלל בחלקו רשאי לברר אם יוכל להיות סטרייט שמח בחלקו ואותן אמזונות ממש (כן, משום מה דווקא קלינאיות ממין נקבה נעשו בשנים האחרונות אויבותיי בנפש על רקע זה, והדברים עמוקים) יקומו שוב להרעים קולן נגד "טיפולי ההמרה" רחמנא לצלן שאני מקדם כביכול. זאת אף זאת: אדם האומר "עזרו לי, אני אישה בגוף של גבר" זכאי שמערכת הבריאות תממן את הפרוצדורה הניתוחית של כריתת אשכים ופניס, יצירת פתח עם עור מהאבר הכרות ליצירת נרתיקה חדשה, ניתוחים פלסטיים לפנים ולחזה והזרקת כמויות אדירות של הורמונים ואנטיביוטיקה, כל אלה בעידוד הממסד הפסיכיאטרי הליברלי. אבל רק יציע פסיכולוג אפילו לילד קטן המדבר על עצמו כילדה לברר מה כל כך רע בלהיות בן – ופצתה שאול פיה על ההתערבות הגסה בזהותו המינית. הגיעו הדברים לידי כך שפסיכולוג אמריקני עטור פרסים, הרלאן ליין (Harlan Lane) המנוח, התנגד להתקנת התקן תוך-אוזני בילדים חרשים בזעקות חמס על ה"פגיעה בתרבות החרשית" וגם שם יפה נתן לה: אודיזם (שומענות), על משקל רייסיזם (גזענות) וסקסיזם (מיננות).

(לכל המרים גבה ותמה: האודיזם לעיל אינו פארודיה אלא מעשה שהיה.)

ח. אז די להבלים, ומעל לכל להתערבות בחיי בני-אדם. כשקבוצה שלמה עטה על נער או אף ילד ומסבירה לו כי התנהגות מסוימת ברגע נתון בחייו מעידה כי כזה הוא וכזה יישאר כל חייו, יש לאסנציאליזם הזה רק שם אחד: טיפול המרה! אין לסבול יותר מצב שבו שני אנשים בוגרים הבוחרים מרצונם החופשי לקיים בינם קשר אינטימי ארוך-טווח הממלא את רצונותיהם ובחירותיהם לא יוכלו לעשות כן. כן, אני מדבר על מטפל ומטופל שיחליטו לבחון אפשרות לשינוי החוויה המינית. שום טיפולי המרה ושום זיוני מוח. פשוט: 1) למטופל יש משאלה לגבי חייו ו-2) המטפל המקצועי מוצא משאלה זו לגיטימית וראויה לבירור. מרגע זה, התקדמות הטיפול היא עניינם בלבד. כל המנסה לתחוב אפו ביניהם ראוי שיישלח אחר כבוד לכל הרוחות.

*
כהנה וכהנה אמרתי באותו כינוס, ומאז אני גם נושא הרצאה זו סמסטרים רבים בבית-הספר לרפואה ע"ש סאקלר בקורס על מין ומיניות. וכמעט כל שנה קמה מקהלת זעקות חמס על ההומופוב המעז לכפור באמיתות הליברליות המקודשות. הגיעו הדברים לידי כך שראש המגמה ללימודי המשך נחלץ להגן על הרצאתי זו מפני פסיכיאטר שהרים אף הוא קול-זוועות.

ההרצאה והמצגת זמינות לציבור כאן:

https://drive.google.com/open?id=1oNJYbdYK9VE9bnUne58gPuwEFTuHUPvY

https://drive.google.com/open?id=18oveQMhGAO56_JhN9_C6f8ZRZQ1eHs_P

https://drive.google.com/open?id=1xJgJauwfbBZyK7IVWJfLkKO0O9y5NBcU

במצגת מופיע בין השאר שקף עם רשימת מטפלים ישראליים המוכנים להתייחס ברצינות לבקשתו של מטופל בוגר לפתח זהות מינית הטרוסקסואלית. בלי הבטחות, בלי דעה מוקדמת, אפילו בלי להתחייב שבמהלך הטיפול לא יגלה הפונה כי זה דווקא אינו רצונו האמתי ויאמץ באהבה את ההומוסקסואליות שלו – הכל כולל הכל פתוח! רשימה זו היא דלה להביש. מבישה עוד יותר העובדה שכמה מטפלים שמלכתחילה הביעו את רצונם להיכלל בה – בהם למרבה החרפה פסיכואנליטיקאי ידוע – חזרו אליי מפוחדים ולחוצים וביקשו לגרוע את שמם מהרשימה.

עוד אוכל לספר על אנשים לא מעטים הבאים לדרוש בעצתי, אחרי שאני מבהיר להם שאיני קלינאי וכמובן מקפיד שלא לגבות אגורה על הפגישה. שוב ושוב אני רואה צעירים מעולים נבוכים, כמעט כולם חילוניים, שאמרו לי את מה שלא העזו לומר בשום מקום אחר: בסדר, אני מבין שזה לא רע ולא בושה להיות הומו, אבל לי – לי אישית כאינדיווידואל עם רצון ובחירה – לא טוב עם זה. הלוואי ויכולתי לספר מעט ממה ששמעתי משך כל אותן שעות. אני תמיד מלווה אותם לדרכם עם כמה שמות של קלינאים המוכנים להטות אוזן קשבת לאמירה זו ועם הרבה איחולי הצלחה בלב.

כי על כן היה מאמרך משב רוח מרענן. תודה וישר-כוח.